אוסקר שינדלר היה איש עסקים גרמני שהציל יהודים רבים בזמן השואה והוכר על ידי יד ושם בתור חסיד אומות העולם. שינדלר היה הבעלים של מפעל לכלי אמאייל מחוץ לקרקוב. במפעל העסיק שינדלר פועלים יהודים, על אף שחלקם לא היו כשירים לעבודה. כאשר הועבר המפעל שלו לחבל הסודטים, הוא נעזר בקשריו על מנת לקחת אתו את פועליו היהודים למפעל החדש, ובכך להציל אותם מהשמדה. היחס והטיפול ב"יהודי שינדלר", כך הם נקראו, היה אנושי ומתחשב ביותר. סך הכל, הציל שינדלר כ-1,100 יהודים ממוות.
לקראת סוף המלחמה הכין שינדלר שקי ציוד עבור 1,100 הפועלים שלו. שקים אלו הכילו ציוד ופריטים שונים שנועדו לסייע להם להתחיל את חייהם מחדש עם תום המלחמה – שמיכות, חוט ומחט, בקבוקי וודקה ועוד.
הפועלים תפרו לעצמם בגדים מן השמיכות והחליפו את הוודקה במזון. אחד משקי הציוד הללו הוענק לגניה וולפיילר, פועלת במפעל .
גניה וולפיילר גרה עם משפחתה בקרקוב, פולין. זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה, פגש אחיה אברהם חבר ילדות בגטו קרקוב. החבר, שהיה שוטר במשטרה היהודית, אמר לאברהם שייתכן שיוכל לסדר לו עבודה במפעל של שינדלר ושעבודה זו עשויה בסופו של דבר להציל את חייו.
אברהם החל לעבוד במפעל ועם הזמן הצליח לצרף את שאר משפחתו לעבודה במפעל. גניה, אברהם ואמם שהו בשאר תקופת המלחמה במפעל של שינדלר, כחלק מצוות הפועלים ושוחררו בחבל הסודטים. אביהם, שחלה בתקופת המלחמה, נרצח בבית החולים של מחנה פלאשוב. בעלה לעתיד של גניה, נחום מנור, היה אף הוא אחד מ"יהודי שינדלר". השניים נישאו אחרי המלחמה.
גניה וולפיילר מנור תרמה את שק הציוד ליד ושם בקיץ 2002. שק הציוד הוא הפריט הבודד שנותר מן הפריטים שקיבלה גניה מאוסקר שינדלר.
