החייל הגרמני שסייע למחתרת היהודית
אנטון שמיד (Anton Schmid) נולד בוינה בשנת 1900. הוא היה נשוי ואב לבת והיה בעליה של חנות רדיו. כאשר פרצה המלחמה הוא גויס לצבא הגרמני ושירת תחילה בפולין ואחר כך בשטחים הכבושים של ברית המועצות. ב-1941 הוא הוצב בוילנה והועמד בראש יחידה צבאית בשם "Versprengten-Sammelstelle" – יחידה שהיתה אחראיתעל הצבה מחדש של חיילים אשר הקשר שלהם עם יחידתם המקורית אבד. משרדו היה ממקום בתחנת הרכבת של וילנה ומשם הוא היה עד לרדיפתם ולרציחתם של היהודים. עד מהרה פשטה שמועה בגטו שיש חייל אוסטרי שמתייחס אל היהודים באהדה. שמיד העסיק יהודים ביחידתו כעובדים, ספק להם ניירות, שחרר יהודים מכלא לוקיסקי הידוע לשמצה ואף הרחיק לכת כאשר הסתיר יהודים בביתו ובמשרדו.
הרמן אדלר ואשתו אניטה היו חברי התנועה הציונית בוילנה. כאשר אדלר היה בסכנה, שמיד סדר לבני הזוג מקום מחבוא בביתו. לבקשתו של אדלר, שמיד נפגש עם מרדכי טננבאום-תמרוף, אחד ממנהיגי תנועת הנוער 'דרור' בוילנה. בעקבות הפגישה נרקם קשר מיוחד בין חייל הורמאכט (הצבא הגרמני) לבין הפעיל הציוני. שמיד החל למעשה סייע למחתרת היהודית.
שמיד השתמש פעם אחר פעם ברכבים צבאיים גרמנים על מנת להבריח יהודים מוילנה, בה הסכנה היתה רבה, למקומות שהיו שקטים יחסית באותה העת. הוא העביר חברי מחתרת מוילנה אל ביאליסטוק ואפילו לורשה. הוא סייע לקשר בין מחתרות יהודיות במקומות שונים, העביר הודעות ומסרים והעביר פעילים ממקום למקום. באוקטובר 1941, הגרמנים חילקו 3,000 רשיונות עבודה בצבע צהוב לעובדים מומחים. רשיון כזה הגן על בעליו ועל שלושה מבני משפחתו, בעוד שכל אלו שלא קיבלו את הרשיון - גורלם נחרץ למות. שמיד דאג לכך שעובדיו היהודים יקבלו כמות גדולה ככל שניתן של רשיונות ואת אלו שלא הצליחו לקבל רשיון, דאג להבריח מוילנה.
ב-31 בדצמבר 1941 אירח שמיד בדירתו את הנהגת המחתרת היהודית של 'דרור' לכבוד השנה החדשה. במעמד זה שב והביע את סלידתו מהנאציזם. טטנבאום, שהיה בין הנוכחים, אמר כי לאחר המלחמה, לכשתוקם המדינה היהודית, היא תדע להכיר כבוד לשמיד על עזרתו ליהודים. שמיד השיב שהוא יישא בגאווה את אות הכבוד. אולם למרבה הצער, שני האישים לא זכו לראות את סוף המלחמה ואת חלומם מתגשם.
בינואר 1942 נאסר שמיד, נשפט ונידון למוות בבית-דין צבאי, וב-13 באפריל 1942 הוצא להורג ונקבר בבית העלמין של וילנה.
ב-13 באוקטובר 1964, יד ושם הכיר באנטון שמיד בתור חסיד אומות העולם.
