האמריקאית שהתחפשה לאיכרה צרפתיה
ווייטסטיל שארפ (Waitstill Sharp) היה כומר בכנסיה היונתריאנית בוולסלי, מאסאצ'וסטס ואשתו מרתה (Martha) עובדת סוציאלית.
בשנת 1939, משפחת שארפ קיבלה הזמנה על ידי ועדת הקהילה היוניתריאנית על מנת לעזור לחברי הקהילה בצ'כוסלובקיה. הם הגיעו לפראג בפברואר 1939 וסייעו למספר יהודים לצאת מצ'כוסלובקיה שסופחה תחת השלטון הגרמני ב-15 למרץ 1939. הם המשיכו בפעולות החסד שלהם עד לאוגוסט 1939 ועזבו את פראג בזמן, לאחר שקיבלו אזהרה על כך שהגסטאפו שוקל לעצור אותם. ב-20 ליוני 1940, ווייטסטיל ומרתה נחתו בליסבון, בירת פורטוגל, על מנת לסייע לפליטי מלחמה מצרפת. הם נכנסו לאזור וישי בצרפת, שם השלטון הצרפתי שיתף פעולה עם הנאצים. הם חיפשו דרכים לסייע לנרדפי המשטר הנאצי – יהודים ולא יהודים כאחד. באותו זמן נודע להם שליאון פוכטואנגר, סופר יהודי גרמני נודע, זקוק לסיוע מיידי לצאת מצרפת. בשנת 1933, שעה שהיטלר תפס את השלטון בגרמניה, פוכטואנגר עקר לצרפת ויחד עם אינטלקטואלים אנטי נאצים נוספים המשיך לפרסם את כתביו האנטי נאציים. המשטר הנאצי סימן אותו כמספר 6 ברשימת האישים שאזרחותם נשללה בגלל השקפותיהם האנטי נאציות. עם פרוץ המלחמה, בספטמבר 1939, הוכרז פוכטואנגר באופן אירוני כ"אויב המדינה" על ידי ממשלת צרפת והוחזק במחנות שונים. לאחר תבוסת צרפת, ביוני 1940, חייו של פוכטואנגר היו בסכנה ממשית מכיוון שהיה ברשימת המבוקשים על ידי השלטונות הגרמנים. אשתו של ליאון פוכטואנגר, מרתה, ניסתה בכל דרך להציל את חייו. היא פנתה למיילס סטנדיש, מהקונסוליה האמריקאית במרסיי, בבקשה לסייע לבעלה להימלט מפני הסגרה. במבצע מסובך ונועז, פוכטואנגר הוברח בבגדי אישה למרסיי. משם היה צורך להבריח אותו בדחיפות מחוץ למדינה, לפני שהמשטרה הצרפתית תעלה על עקבותיו. לאחר ששמעו על הצרה בה פוכטואנגר היה נתון מפי וריאן פריי (חסיד אומות העולם האמריקאי ששימש כשליח של ועדת ההצלה האמריקאית בצרפת), החליטו ווייטסטיל ומרתה לארגן בעצמם את בריחתו של פוכטואנגר. הם הנפיקו לו תעודת זהות מזויפת תחת השם וטצ'ק. אחר כך שכרו לו חדר במרסיי, בבית ששכן מול תחנת הרכבת. מן הבית היה ניתן לעבור לתחנת הרכבת דרך מעבר תת קרקעי וכך להימנע ממפגש עם השוטרים בכניסה לתחנה. בספטמבר 1940, מרתה שארפ, לבושה בבגדי איכרית מקומית, ליוותה את בני הזוג פוכטואנגר ברכבת לסרבר, על גבול צרפת – ספרד, שם המתין להם ווייטסטיל שארפ. הוא סיפר להם ששיחד את השומרים על הגבול באזור, אך הפציר בהם להיזהר מכיוון שלא יכל להבטיח להם שאותם שומרים ששיחד יהיו במשמרת בשעה שינסו לעבור את הגבול. הוחלט שמרתה פוכטואנגר תנסה ראשונה לחצות את הגבול. בעזרת סיגריות שהיא חילקה ללא הבחנה לשומרים היא הסיחה את דעתם והצליחה לעבור את שטח ההפרדה ללא בעיה. גם ליאון הצליח לעבור את הגבול בעזרת התעודה המזויפת שלו. בני הזוג שארפ חיכו להם בצד הספרדי של הגבול וארבעתם המשיכו לברצלונה. התכנית היתה להגיע לליסבון ומשם לעלות על אנייה לניו יורק. גם בתוך ספרד עדיין חששו בני הזוג שארפ לגורלו של ליאון, מכיוון שהמשטר הפשיסטי בספרד נטה להצטרף לצד גרמניה הנאצית ולא היה מהסס להסגיר את פוכטואנגר חזרה לוישי. בשל כך נהגו במספר אמצעי זהירות בדרכם ברכבת לפורטוגל. הם קנו לליאון כרטיס למחלקה ראשונה מתוך מחשבה ששם הבדיקות היו פחות קפדניות וכן ציידו אותו במזוודה עם הכיתוב "הצלב האדום". בספטמבר 1940 עלו בני הזוג פוכטואנגר בליסבון על אנייה לניו יורק. ב 1976 סיפרה מרתה פוכטואנגר באריכות על הבריחה מצרפת בעזרת בני הזוג שארפ.
לאחר שהשלימו בהצלחה את מבצע ההצלה, חזרה מרתה שארפ לצרפת ועמלה להשיג אשרות עבור קבוצת ילדים, מתוכם תשעה יהודים, לעזוב את וישי. בנובמבר 1940, הילדים יצאו מוישי. ביניהם היו שלושת האחיות לבית דיאמנט (אמלי, אוולין ומריאן) וכן אווה אסתר פייגל. ארבעתן קיבלו, הודות למרתה שארפ ויזות לארצות הברית. אווה פייגל, ילדית וינה, ברחה עם הוריה לצרפת ב-1938. בתור אוסטרים, גם הם נאסרו כמו פוכטואנגר, כ"אויבי המדינה" וניסו לצאת את צרפת. גברת פייגל גרה בניו יורק ומסרה עדות כיצד ניצלה בעזרת בני הזוג שארפ.
לאחר המלחמה סייעה מרתה שארפ בגיוס כספים לארגון 'הדסה' וסייעה לילדים יהודים לעלות לארץ במסגרת 'עליית הנוער'. במסגרת מאמצים אלו גם נסעה למרוקו ועיראק על מנת לאפשר ליהודים לצאת לישראל.
שני בני הזוג הלכו לעולמם. ווייטסטיל שארפ ב-1984 ומרתה שארפ ב-1999.
ב-9 לספטמבר 2005, החליטה הועדה לציון חסידי אומות העולם להעניק את אות חסידי אומות העולם לבני הזוג שארפ המנוחים.
ב-13 ביוני 2006 נערך ביד ושם טקס חגיגי, בו הוענקו האות והמדליה לבתם של בני הזוג שארפ – מרתה שארפ ג'וקובסקי. עוד השתתפו בטקס בני משפחת שארפ נוספים וגברת אווה אסתר פייגל שניצלה בזכותם של בני הזוג שארפ.
