כאשר הגרמנים הקימו את הגטו בקרקוב, במאי 1941, החליטה משפחת סטרנר (האם, האב והילדים) להימלט לוולברום, עיר מוצאם. משפחת סטרנר הופיעה אצל קאז'ימיירה סטז'לקה (Kazimiera Strzalka), אשר את אמה הכירו בעבר, וביקשו עזרה ומקלט להסתתר בו.
קאז'ימיירה , שהיתה בת 28, לקחה את המשפחה תחת חסותה. היא עברה לגור יחד עם אחותה ונתנה למשפחת סטרנר את דירתה. בנוסף להסתרתם, היא נתנה להם רהיטים, מזון ובגדים. וילי סטרנר, אחד הילדים, זוכר היטב את טוב לבה של קאז'ימיירה, וכיצד עודדה את בני המשפחה הנרדפים. היא היתה מזמינה אותם לקפה ועוגה, הוא נזכר, ואחותו הצעירה היתה משחקת עם אחייניתה של קאז'ימיירה.
כאשר גורשו יהודי וולברום מן העיירה, אמו של וילי ואחיותיו נשלחו למחנה השמדה. אביו ואחיו נלקחו חזרה לגטו קרקוב. כולם נספו.
למרות הסכנה – הגרמנים הרי הוציאו להורג פולנים אשר סייעו ליהודים - קאז'ימיירה המשיכה להחביא את וילי, הניצול היחיד ממשפחת סטרנר. הוא נשאר במחבוא במשך שלושה שבועות ולא נתפס. אך וילי, שנשאר יתום ממשפחה, איבד את הרצון לחיות. הוא הסגיר את עצמו לידי הגרמנים ונשלח לבצע עבודות כפייה בשדה התעופה של קרקוב. קאז'ימיירה לא הרימה ידיים. היא הלכה אל מחנה העבודה, שיחדה את השומר והעבירה לוילי בגדים, נעליים ומזון. היא חזרה לשם מספר פעמים, עד שנשלח למחנה העבודה פלאשוב. אף אז, קאז'ימיירה לא נטשה אותו וביקרה אותו במחנה, גם תוך מתן שוחד לשומרים, והבריחה לו מסמכים מזויפים אשר הצילו את חייו.
ב-2 למרץ, 1999, קאז'ימיירה סטז'לקה הוכרה על ידי יד ושם כחסידת אומות העולם. שמה נחקק על קירות גן חסידי אומות העולם בהר הזיכרון ביד ושם.
