סמפו סוגיהרה 

ויזות יפניות

סמפו סוגיהרה (Sempo Sugihara) שימש כקונסול כללי של יפן בקובנה (Kovno) שבליטא.

בקיץ 1940, כאשר ליטא סופחה לברית-המועצות, התכוונו הרשויות הסובייטיות להעביר את כול הנציגים הקונסולריים הזרים מקובנה. גם הקונסוליה היפנית עמדה להסגר. בקובנה היו פליטים יהודיים רבים שנתקעו שם וביקשו לברוח מאירופה. שערי העולם היו נעולים, ואי אפשר היה לעבור בברית המועצות ללא ויזה בעלת תוקף ליעד הסופי. אך נודע שלאי קוראסאו (Curacao) בים הקאריבי שהיה תחת חסותה של הולנד, לא נדרשו אשרות כניסה. הסובייטים נתנו את הסכמתם לכך שהפליטים יעברו בברית המועצות בדרכם לקוראסאו, ובתנאי שיקבלו אשרות מעבר מיפן. כיוון שכך פנה ד"ר זרח ורהפטיג, ממנהיגי ה'מזרחי' לקונסול סוגיהרה וביקשו להעניק את האשרות.

למרות שממשלתו דחתה את ההצעה, החליט סוגיהרה לפעול ולהעניק את האשרות לפליטים היהודים שצבאו על דלתות הקונסוליה. בשבועות הנותרים לפני יציאתו מקובנה, שנועדה ל-31 באוגוסט, הקדיש את מרב זמנו למתן האשרות הללו. תלמידי ישיבה רבים, כגון תלמידי ישיבת מיר שנמלטו אף הם לליטא, ניצלו את ההזדמנות לצאת משם. הם הגיעו בסופו של דבר לסין, שם היו בשנות המלחמה, ואחריה לארצות-הברית ולישראל. נראה שבסך-הכול הונפקו לפחות 1,600 אשרות (על-פי אומדנו של סוגיהרה הגיעו מספרן לקרוב ל-3,500).

בשובו לטוקיו ב-1947, לאחר שהוצב בראש נציגויות אחרות באירופה, נתבקש סוגיהרה לפרוש מהשירות הדיפלומטי בגלל סירובו להישמע להוראות הממשלה שבע שנים לפני-כן.

ב-1984 העניק לו יד ושם תואר חסיד אומות העולם.

לימים, כשנזכר בימים הדרמתיים רוויי המתח של אוגוסט 1940, הסביר סוגיהרה בראיון לעיתון את מצבו הקשה:

"היו לי קשיים, ושני לילות נדדה שנתי. חשבתי בלבי: אני יכול להנפיק אשרות מעבר... בתוקף סמכותי כקונסול. איני יכול לתת לבני-אדם הללו למות, בני-אדם שבאו אלי לקבל עזרה כשהמוות מרחף מעל ראשיהם. יהא העונש שאקבל אשר יהיה, ברור לי כי עלי לפעול על-פי צו מצפוני."

בתמיכת: Claims Conference