משפחת טאשצ'יאן 
פראן, גריגורי, אסמיק וטיגראן

סולידריות בין נרדפים

הילדים אנטולי וריטה גולדברג (Anatoli and Rita Golberg) נולדו והתגוררו בסימפרפול (Simferopol) שבחצי האי קרים בברה"מ, במשפחה מעורבת: אביהם היה יהודי ואמם רוסיה. עם פרוץ המלחמה האב התגייס לצבא האדום והאם והילדים נשארו בסימפרפול שנכבשה ב-1 לנובמבר 1941 על יד הגרמנים. כאשר היהודים נצטוו לעבור רישום במשטרה, האם והילדים העתיקו את מקום מגוריהם למקום אחר. כשנודע להם על רצח יהודי העיר ב-11 בדצמבר 1941 ועל מות הסבים היהודים שלהם, האם פנתה למכרתה הארמנית, פראן טאשצ'יאן (Pran Tashchyan) בבקשה לעזור בהסתרת הילדים החצי יהודים. בתחילת ינואר 1942 אנטולי וריטה התקבלו בבית משפחת טאשצ'יאן ושהו בו כבני משפחה לכל דבר עד אפריל 1944, כשסימפרפול שוחררה.

בית משפחת טאשצ'יאן היה מוקף חומת אבן גבוהה, השער היה תמיד נעול וכל דפיקה בו לוותה בנביחות כלב, כך שתמיד לפני ביקורי זרים היה זמן להחביא את אנטולי וריטה בעליית גג או במרתף. בזמן שהילדים היהודים הסתתרו, תמיד היו לצדם אחד הילדים של המצילים- אסמיק (Asmik), הבת הבכורה, או אחיה הצעיר טיגראן (Tigran) אשר הרגיעו את הניצולים ודאגו שלא ירעישו במקום המחבוא. אמם של הניצולים, שהתה מחוץ לעיר רוב תקופת הכיבוש כי הייתה מוכרת לרבים בתור אשת יהודי. מסיבה זו גם השתדלה לא לבקר את ילדיה אצל משפחת טאשצ'יאן כי פחדה לגרום למעקב אחריה.

בני משפחת טאשצ'יאן סיכנו את עצמם למען הילדים היהודים מתוך תחושת הזדהות עם הנרדף, לאחר ששני ההורים חוו על בשרם את טבח הארמנים בטורקיה ב-1915. אחרי המלחמה המצילים והניצולים שמרו על קשר מתמיד למרות שבני משפחת טאשצ'יאן, כמו כל האוכלוסיה הארמנית של קרים, הוגלתה לסיביר. ב-1956 הם הורשו להשתקע בארמניה מכיוון שביתם בסימפרפול, בו ניצלו האחים גולדברג בתקופת השואה, הוחרם ע"י הסובייטים.