מתוך מכתבו של האב לואי סליס, 1949

"... אתם מתעקשים להחשיב אותי לקדוש בגלל שלרוע המזל הצלחתי להציל את חייהם של יהודים מעטים. האם לא היתה זו חובתו של כל אדם – יהודי, נוצרי או אתאיסט - אשר ראוי להיקרא אדם? החרטה העמוקה היחידה שיהיה עליי לשאת לכל חיי היא שלא יכולתי לעזור לכל היהודים שהיו במצוקה בבלגיה, ללא הבחנה. אני מצר על כך שלא יכולתי להסתיר את כולם ולהציל אותם מהרדיפה העקובה מדם שהתנהלה נגדם, ואשר תישאר ככתם בל ימחה על אירופה כולה. ולחשוב שהפשעים המתועבים הללו התרחשו במאה שנחשבת המאה של האנושות והתרבות הגבוהה. איזו אירוניה."