גירוש יהודים מאזור מארסיי
ככל שגרמניה הנאצית הגבירה את הלחץ על היהודים והסלימה את מדיניותה כלפיהם, ניסו יותר יהודים להימלט ולהגר מאירופה. יהודים גרמנים רבים היגרו לצרפת בשנות ה-30 ולאחר הפלישה הגרמנית ברחו רבים לדרומה של המדינה. ארצות הברית ומדינות נוספות עמדו בפני מספר הולך וגדל של פליטים שצבאו על פתחי הקונסוליות שלהן בניסיון להשיג אשרות כניסה. את המצב החריפו מגמות שונות: ההתנגדות התקיפה בדעת הקהל האמריקאית להגעת מהגרים בתקופה של משבר כלכלי, פחד מפני חדירה של מרגלים גרמנים, נטיות אנטישמיות בציבור האמריקאי, ואנטישמיות של חלק מבעלי התפקיד הבכירים במשרד החוץ האמריקני.
הקונסולים האמריקנים קיבלו הוראה להקפיד שלא לחרוג ממכסות הוויזה שנקבעו ע"י חוקי ההגירה, וכתוצאה מכך נתקלו פליטים יהודים שנסו לדרום צרפת ולמקומות אחרים בחומות בירוקרטיות בלתי אפשריות. בנוסף, יידעו הרשויות הצרפתיות את הגסטאפו בדבר הבקשות לאשרות יציאה. עבור היהודים שנכלאו במחנות מעבר בצרפת הפכה השגת ויזה לצאת את המדינה למשימה בלתי אפשרית.
