כאשר החל גירוש יהודי הולנד למחנות, בקיץ 1942, נעצר יופקה ון סטראטן, צעיר יהודי בן 22 שהתגורר בכפר קטן במרכז הולנד, ועבד במפעל בסביבה. הוא הצליח בתחבולות להתחמק מידי המשטרה ולהגיע למשק החקלאי של משפחת דויזר (Duizer) בכפר אספרן שבמרכז הולנד – משפחה שהכיר עוד מקודם. אם המשפחה חיסברטייה (Gijsbertje), שהתאלמנה מבעלה, ובתה - הילדה (Hilde) דויזר, שניהלו את החווה הסכימו לקלוט אותו ולהסתירו בין חבילות קש במעין מחסן מעל לרפת.
עוד קודם לכן, בשנת 1941, משפחת דויזר קלטה בביתה פליט יהודי מגרמניה בשם דניאל הס, שהיה בן דודו של יופקה ון-סטראטן (Van Straten). דניאל הוסתר בבית ועזר למשפחה בעבודות השדה. באחד מן הימים החליט דניאל לנסוע לאמסטרדם לבקר את חברתו, למרות האזהרות של משפחת דויזר שלא לצאת את הבית. הוא נתפס ונשלח למחנה סוביבור, שם ניספה.
באשר ליופקה ון סטראטן, הוא הגיע למשפחת דויזר בשנת 1943, הוא לא יצא החוצה מן המסתור מלבד טיולי ערב ומידי פעם הושטת עזרה בעבודת השדה. זמן מה אחרי בואו אל החווה הוטל סגר על הכפר על ידי הגרמנים ונערכו חיפושים מבית לבית על מנת למצוא יהודים מסתתרים. הגרמנים ערכו חיפוש מדוקדק בכל הבית ולבסוף אף התכוונו לעלות למחסן מעל הרפת. היה ברור שיש סיכון שייחשף מקום מסתורו של יופקה. אז יזמה הבת הילדה אקט של הסחה עם חברותיה והחלו "לפלרטט" עם הגרמנים. ואמנם זמן קצר לאח"כ עזבו הגרמנים את החווה מבלי לבדוק את המחסן. באותו זמן, במקום אחר, נעצרו ההורים של יופקה אשר יחד עם עוד חמשה יהודים הסתתרו בחווה בכפר סמוך. הם נספו באושויץ.
יופקה נשאר אצל מצילותיו עד תום המלחמה. עם השחרור החליטה הילדה לקשור את גורלה לזה של יופקה. היא הלכה ללמוד יהדות, התגיירה והתחתנה עם יופקה. כעבור כמה שנים החליטו בני הזוג לעלות ארצה והתיישבו ברמת-חן. האם חיסברטייה נפטרה בשנת 1968 והניצול יופקה בשנת 1988.
על סמך חומר הראיות בתיק, החליטה הוועדה לציון חסידי אומות העולם, בישיבתה מיום 13 ביוני 2004 להעניק ל-הילדה ון-סטראטן ולאמה המנוחה, חייסברטיה דויזר-וורהוף, את התואר של חסידות אומות העולם.
התואר הוענק ב-31.3.2005 ביד ושם.
