לזכור את לוּסְיֶה הקטנה
יאקוֹבּ ווינטיה דה-פריס (Jacob and Wijntje de Vries) חיו עם שני ילדיהם הקטנים בכפר ניאָוֶה נִידְרוֹפּ בצפון הולנד. יאקוב היה נגר; וינטיה הייתה עקרת בית וטפלה בילדיה בבית.
בקיץ 1942, לאחר שהחלו שילוחי היהודים מהולנד ל"מזרח", פנה סטודנט, שהיה שליח ב- ASG (קבוצת סטודנטים מחתרתית באמסטרדם) אל משפחת דה-פריס ובקש כי יחביאו אצלם ילדה יהודייה. משפחת דה-פריס, שהיו לה שני ילדים משלה, החליטה להיענות לבקשה למרות הסכנה שהייתה כרוכה בהסתרת יהודים. כך הובאה לואיזֶה פינטו בת הארבע לביתם.
הילדה הקטנה, ששם החיבה שלה היה לוּסְיֶה, הפכה תוך זמן קצר לחלק מן המשפחה המורחבת; הם התייחסו אליה כאילו הייתה שלהם, והיא התיידדה עם כל ילדי משפחת דה-פריס. בני המשפחה הזדהו עם קשיי הפרידה של ההורים מילדתם, ולכן זמן קצר שלוסיה הגיעה לביתם, נסעו יאקוב ו-וינטיה דה-פריס לאמסטרדם, כדי לפגוש את הוריה פנים אל פנים ולהבטיח להם כי ילדתם נמצאת בידיים טובות. קשה לתאר את עוצמת הפחד והייאוש, שגרמו להורים להיפרד מילדיהם ולמסרם לידי אנשים זרים לחלוטין. המחווה האנושית הזאת מצדם של יאקוב ווינטיה דה-פריס הייתה ללא ספק לנחמה גדולה עבור הוריה של לוסיה. ניתן להניח שכאשר ביולי 1943 אִיזֶק ורוזליה פינטו נאסרו ונשלחו למחנה ההשמדה סוביבור, התנחמו בידיעה שלפחות בתם נמצאת במקום מבטחים ובחיק משפחה אוהבת.
משפחת דה-פריס השתדלה להעניק ללואיזה חיים נורמאליים ככל שניתן. הם איפשרו לה לשחק בחוץ ולקחו אותה אתם כאשר יצאו לביקורים משפחתיים. הילדה אפילו שיחקה עם ילדה יהודייה אחרת, לואיזה זקס ששהתה במסתור אצל משפחת לוֹדֶר, ידידים שגרו בקרבת מקום.
ב- 1943 הופרה שלוות חייה של המשפחה. יאקוב נאסר בעקבות הלשנה. כאשר הלכה וינטיה לבקר את בעלה הכלוא, ביקשה מן הסבים לשמור על שלושת הילדים. בזמן העדרותה מן הבית, פשטה המשטרה ההולנדית על בית דה-פריס. הסבים הוכו באכזריות, ולואיזה הקטנה נלקחה על ידי השוטרים. הילדה הקטנה בת החמש גורשה לאושוויץ, שם נרצחה.
יאקוב דה-פריס נלקח למחנה הריכוז ווֹכט, שם הוכה ללא רחם. ב-20 באפריל 1944 היה בין המעטים ששוחררו לכבוד יום הולדתו של היטלר.
יאקוב ואשתו וינטיה לא התגברו אף פעם על אובדנה של לואיזה, הילדה אותה רצו כל כך להציל. למרות ששהתה אתם כשנה בלבד, לא שכחו לעולם את הילדה הקטנה שהומתה בגז באושוויץ ושכמו הוריה ומיליוני קורבנות השואה האחרים לא זכתה אפילו לקבר. עד סוף חייהם זכרו את לואיזה ועל כן ציוו יאקוב ווינטיה דה-פריס להוסיף את שמה לכיתוב על מצבת הקבר המשפחתי שלהם.
ב-26 במאי 2002, הכיר יד ושם ביאקוב ובאשתו וינטיה דה-פריס-פְרִילִינְק כחסידי אומות העולם.
