יוהאן (יופ) חרארד וסטרויל (Johan (Joop) Gerard Westerweel), נולד בזוטפן שבמזרח הולנד ב-1899. משפחתו השתייכה לכת הנוצרית הקטנה "דריבסטן-סקטה" שדגלה בצניעות וקנאות לערכי מוסר וצדק. יופ נשלח ללמוד בסמינר דתי למורים אך עזב לפני תום לימודיו והוסמך להוראה בבחינות אקסטרניות. הוא ביקש להצטרף כפעיל לאחת מהתנועות הסוציאליסטיות השונות, אך לא מצא את מקומו באף תנועה פוליטית. בהתאם להשקפת עולמו הפציפיסטית והאנטי ממסדית סרב לשרת בצבא.
יופ נישא לווילהלמינה (וילי), מורה אף היא במקצועה, ושניהם עברו ללמד בבית הספר המתקדם "ורקפלאץ" בבילטהובן. הוא הפך למורה ולמחנך בעל שם בכל הולנד בשל שיטות הלימוד המתקדמות שלו. בין השאר לימד בשיטת "מונטסורי" הדוגלת בלימוד בקצב מותאם אישית לתלמיד ועם אפשרויות בחירה רבות.
לפני מלחמת העולם השניה עבר לנהל בי"ס ברוטרדאם.
מראשיתו של הכיבוש הגרמני בהולנד, התנגד לו יופ בכל מאודו, אך לא מצא את הדרך להביע את התנגדותו לכיבוש ולדיכוי. ביולי 1942 פנתה אליו מרים וטרמן, חברתו לשעבר לסגל ההוראה בבית הספר "ורקפלאץ", על מנת שיסייע בהחבאת נערים ונערות יהודים מחוות הנוער של תנועת "החלוץ" בלודסרכט. באותם ימים החלו הגרמנים לרכז את יהודי הולנד במחנה המעבר וסטרבורק ולשלחם אל מחנות ההשמדה. יופ הסכים לעזור ללא כל היסוס וקיבל על עצמו את ריכוז הארגון, אף שהיה אב לשלושה ואשתו היתה בהריון באותה העת. בעזרת חברים יהודים ולא יהודים שצרף למחתרת, החל להחביא את נערי חוות הנוער במחבואים ברחבי המדינה ולהעביר אותם את הגבול דרך בלגיה וצרפת הכבושות, אל ספרד הנייטרלית.
יופ עזר להציל מעל 300 נערים ונערות.
כל פעולות ההחבאה והברחת הגבול נעשו תחת סכנת חיים מתמדת. יופ המשיך לנהל את בית הספר ברוטרדם. לעיתים היה במשך לילה שלם מבריח את הגבול ובבוקר, ללא שישן כלל, הולך אל בית הספר וממלא את תפקידו בנאמנות. יופ התמסר כל כולו למשימת ההצלה. הוא המשיך לפעול גם לאחר שהיה ברור לו שהוא במעקב ואשתו ויל, שסייעה לו, נעצרה עקב הלשנה. הוא נתפס במרץ 1944, בעת ניסיון להבריח לצרפת שתי נערות יהודיות מלודסרכט. הגרמנים עינו אותו קשות בכלא במשך מספר חודשים, אך יופ לא נשבר ולא הסגיר איש או מסר מידע כלשהו. באוגוסט 1944 הוצא להורג בירייה. וסטרויל הוכר כ"חסיד אומות העולם" וניצוליו ומעריציו הרבים, החיים ברובם בארץ, נטעו לזכרו יער הנושא את שמו.
ערב הוצאתו להורג כתב שיר לידידיו היהודים:
ערב בכלא
שעת הרהורים חרישית, שעת דמדומים ומצור,
זוהר קורן מתוכי ושוטף את כולי באור.
כלא , כתלים ארבעה, מנעול. והפתח סתום.
מאוחר . מאוחר כבר מאוד, והאור הדולק עמום...
הנה הם הנם - כל רעיי, לצדי הם עומדים בשורה
ביחד צעדנו מול צר את הדרך הזאת הישרה...
אחת לי עכשיו, היינו הך אם אמות או אוסיפה לחיות.
אור פלא גדול בי נפקח ועשרתי, עשרתי מאד...
שעת הרהורים חרישית , ולילה ארוך ומאפיל.
הזוהר אשר מתוכי - שטוף שטפני כליל.
