תצהיר מאת אלכסנדר ויז'יקובסקי

כאשר הצבא האדום נכנס, הקורבנות היו חופשיים. הלבשנו אותם במיטב הבגדים שהיו ברשותנו. הראשון הלך לביתו, אך גילה שמשפחתו נספתה, ולכן היה בא לאכול אצלנו. השאר חזרו לבתיהם. באחד מימי הראשון הגיעו יחידות גרילה. הם אמרו לנו: 'נבוא הלילה ונחסל את היהודים'. אחר אמר שהם יחסלו את כולם. מרגע זה ואילך היהודי ישן בשדה במחפורת של תפוחי אדמה. נתתי לו כרית ואת המעיל שלי. הלכתי גם להזהיר את האחרים. הם החלו להסתתר. לפורעים לא היה דבר נגד הבחורות שהיו מאורסות ליהודים אך נאמר להן שלא יגידו דבר להוריהן.

באותו לילה הם באו לקחת את היהודי. הם דרשו שנמסור אותו לידיהם וטענו שלאחר שיהרגו אותו יניחו לנו לנפשנו. אשתי אמרה להם שהלכתי אל אחותי וכי היהודי הלך ללומזה (Lomza) ולא שב מאז. הם היכו אותה עד שכל הגב שלה נמלא חבורות. הם לקחו מכל הבא ליד מן הבית ודרשו מאשתי להסיע אותם בחזרה לעיירה. אשתי לקחה אותם במרכבה עד לאזור ידוואבנה (Jedwabne). כאשר שבה אל הבית, היהודי יצא ממחבואו וראה את המכות שהיא ספגה. לאחר זמן מה, יהודי נוסף בשם יאנק קורבז'נסקי (Janek Kurbrzanski) הגיע. ניתחנו את המצב והגענו למסקנה שאין לנו ברירה אלא להימלט מן המקום. התיישבנו בלומזה. אשתי השאירה את הילד הקטן אצל הוריה. מלומזה עברנו לביאליסטוק כיוון שחששנו לחיינו... ב-1946 עברנו לביילסק פדלסקי (Bilesk Pdlaski) אך לאחר מספר שנים התגלה הדבר ונאלצנו לברוח גם משם.