איגנאט ירמולוביץ', סופיה ירמולוביץ'

מקלט בזמן האקציות

איגנאט וסופיה ירמולוביץ' (Ignat & Sofiya Yermolovich), איכרים בסוף שנות ה-30 לחייהם, התגוררו עם בתם טוניה במיר. בין מלחמות העולם חיו בעיר משפחות יהודיות רבות, ובני משפחת ירמולוביץ' היו ביחסי ידידות עם חלקן. ב-9 בנובמבר 1941 התחוללה האקציה הגדולה במיר. מוקדם באותו בוקר קיבלו בני משפחת ירמולוביץ' שישה ידידים יהודים והסתירום במקלט שבאסם שלהם. היו אלה סילה קופלוביץ', אפרים ודוד זינדר, לייקה והינדה מוניקר ובתה הקטנה של הינדה. כאשר החלו הגרמנים לבצע חיפוש מבית לבית, הם בדקו את האסם אך היהודים המסתתרים לא התגלו. לאחר מספר ימים שבו היהודים למיר. זמן קצר לאחר האקציה רוכזו שארית היהודים בגטו שהוקם בטירה המקומית במיר.

ב-10 באוגוסט 1942, ערב חיסול גטו מיר, נמלטה ליער קבוצה של כ-200 יהודים. סילה קופלוביץ (לימים זקהיים) בת ה-20 היתה בין הנמלטים. היא איבדה קשר עם האחרים, ולאחר שלושה ימי נדודים בלי מזון ומים פנתה לבני משפחת ירמולוביץ' בבקשת עזרה. איגנאט וסופיה החביאו את סילה בשדותיהם וסיפקו לה מזון, בגדים ומגפיים. למחרת שבה סילה ליער ולמזלה מצאה את מחנה המשפחות של ביילסקי. לאחר המלחמה עברה סילה לדרום אפריקה, שם היו לה קרובים. היא נותרה בקשר עם בני משפחת ירמולוביץ' במשך שנים רבות לאחר מכן.

ב-26 בנובמבר 1995 הכיר יד ושם באיגנאט וסופיה ירמולוביץ' כחסידי אומות העולם.