בריחה ליפן ולסין
פסלה לוין, ילידת אמסטרדם, התחתנה עם יצחק לוין בשנת 1940 והפכה לאזרחית פולין. עם סיפוח ליטא לברית המועצות ביולי 1940 שהתה פסלה בקובנה ויציאתה נאסרה. נראה היה כי אין דרך להימלט, אך פסלה החליטה לפנות לשגרירות הולנד במדינות הבלטיות, ששכנה בריגה שבלטביה. ביולי 1940 כתב בדרכונה בצרפתית השגריר, ל. פ. י. דה-דקר, "קונסוליית הולנד בריגה מצהירה בזאת שאין צורך בוויזה לשם כניסה לסורינאם, קוראסאו ושטחים אחרים של הולנד ביבשות אמריקה." לאחר שפסלה קיבלה הערה זו בדרכונה, הערה שהיוותה מעין ויזה, ניגש בעלה, ד"ר יצחק לוין, לקונסול ההולנדי, יאן זווארטנדיק (Jan Zwartendijk), בקובנה שבליטא וביקש ממנו לכתוב טקסט דומה במסמכים (Leidimas) ששימשו בתור תעודת הזהות שלו. ב-22 ביולי 1940 קיבל לוין הערה זו, והיתה זו ה"ויזה" הראשונה מסוג זה שהוצאה בקובנה. נוכח "ויזה" זו לקוראסאו היה מוכן הקונסול היפני צ'יונה ("סמפו") סוגיהארה להחתים דרכונים עם ההערה "ויזת מעבר". ביולי 1940 התבקש יאן זווארטנדיק להחליף את הקונסול ההולנדי בקובנה. למעשה, זווארטנדיק לא היה דיפלומט מקצועי. הוא היה נציג חברת "פיליפס" בליטא, אך הוא היה הולנדי ולא נמנה על אוהדי הנאצים. בכך שהסכים לקחת על עצמו את תפקיד "הקונסול ההולנדי בפועל", לא יכול היה זווארטנדיק לנחש מה צפנה עבורו הקריירה הדיפלומטית הקצרה. לאחר שהעניק ליצחק לוין את ה"ויזה" לקוראסאו, ששימשה בתור המפתח לקבלת ויזת המעבר היפנית וכן ויזת יציאה סובייטית, השיגו שני סטודנטים הולנדיים ללימודי תלמוד בפולין, נתן גוטווירת וחיים נוסבאום, שהיו אף הם פליטים בליטא, את אותה "ויזה" מזווארטנדיק והפיצו את השמועה. בתוך שעות הגיעו מאות יהודי אחוזי בהלה לשגרירות ההולנדית בבקשה להשיג מזווארטנדיק את אותה חותמת לקוראסאו. מ-23 ביולי 1940 עד 3 באוגוסט, כאשר הסובייטים סגרו את השגרירויות והקונסוליות בקובנה, הספיק זווארטנדיק להנפיק בין 1,200 ל-1,400 "ויזות" לקוראסאו. הקונסוליה היפנית הוציאה קרוב ל-2,000 ויזות מעבר ובחלקן נעשה שימוש חוזר כאשר נשלחו בחזרה מיפן לקרובים. בסיכום הגיעו ליפן עם ויזות אלו בין 2,100 ל-2,200 פליטים יהודים. פליטים אלו נשארו ביפן בין שלושה לשמונה חודשים. איש מהפליטים לא הגיע לקוראסאו, אך יותר ממחציתם המשיכו למדינות חופשיות. כאלף מהם הועברו על ידי היפנים לשנחאי שבסין, שם שרדו את המלחמה. ב-3 באוגוסט 1940 אולץ זווארטנדיק לסגור את הקונסוליה בקובנה. במשך יתר החודש ניסה לחזור להולנד, אך לפני כן שרף את כל המסמכים הרשמיים וסילק כל רמז לפעילות בלתי חוקית שיזם למען היהודים. את יתר שנות המלחמה בילה בהולנד, בעבודה בחברת "פיליפס". מעולם לא סיפר לאיש על פעולותיו בתקופת המלחמה. ממשלת הולנד גילתה פרטים על פעילותו בשנת 1963.
ב-6 באוקטובר 1997 הכיר יד ושם ביאן זווארטנדיק בתור חסיד אומות העולם.
