"והגדת לבנך"

משפחת לנדאו – שמריהו ושרה וילדיהם אלימלך, יהודה ותמר – התגוררו בעיר בוריסלב, פולין. שמריהו היה בעל שדות נפט ומנסרה גדולה, יצואן עצים ודמות מרכזית בקהילה היהודית. שרה ניהלה חנות גדולה לבדים. בשנת 1939 השתלטו הסובייטים על האזור. לאחר פלישת הגרמנים לשטחי ברית המועצות עבדו שמריהו ואלימלך ב"עבודה חיונית" וכך שרדו את האקציות, אולם לאחר האקציה של פברואר 1943 הבינו שמריהו ושרה שיש לפעול על מנת להינצל, שכן בסופו של דבר יירצחו כל היהודים. שרה שלחה את סלקה הורוביץ שעבדה בחנותה לחפש משפחות פולניות שהיו לקוחות בחנותה. סלקה הגיעה לביתה של אנה קושיוטקו וביקשה להסתיר את בני משפחת לנדאו לתקופה קצרה. בעקבות קרבות סטלינגרד נראתה מפלתם של הגרמנים קרובה. בית המשפחה הפולנית היה מוקף בחומה גבוהה ונמצא בפרברי העיר. משפחת לנדאו וסלקה הורוביץ הסתתרו כשנה וחצי בחדר שחלונותיו אטומים. לפעמים ירדו אל החלל בין רצפת העץ והאדמה ושהו שם בחשכה, במחנק וללא אוכל, עד שחלפה הסכנה.

בני המשפחה המסתירה טיפלו במסירות ביהודים המסתתרים. בפסח הם הכשירו את התנור שלהם ואפשרו לבני המשפחה לאפות מצות כשרות שנטחנו מגרעיני חיטה, במטחנת קפה. שמריהו הכתיב מהזיכרון את הטקסט של ההגדה לבנו אלימלך שכתב ואייר אותה.

בתום המלחמה סייע שמריהו לאנה ושתי בנותיה להגיע לקרקוב.

בשנת 1945, לאחר המלחמה, עלה אלימלך לבד לארץ. תמר הועברה לבית הילדים של שרה שטרן-קטן והגיעה בשנת 1946 לקבוצת יבנה. יהודה עלה לארץ ב-1947. שרה ושמריהו עלו ארצה בשנת 1948. סלקה הורוביץ עלתה בשנת 1963.

אלימלך התגייס להגנה ונלחם במלחמת העצמאות ביחידה דתית. בעת חג הפסח שהתה הפלוגה באחד מאתרי הקרבות ואלימלך הדפיס במכונת דפוס את ההגדה עבור החיילים. עותק אחד מהגדה זו נשמר ונתרם ליד ושם.

יד ושם, אוסף החפצים, תרומת פנחס לנדאו וירון לנדאו , תל אביב.