לאה הולצר נולדה בקונסנטמיקלוש שבהונגריה. כשהיתה בן 17 נשלחה עם אחותה הגדולה יולאן מאושוויץ ללאנגנביילאו, תת-מחנה של מחנה הריכוז גרוס-רוזן בשלזיה התחתית שבגרמניה. אמן ברטה ואחותן הצעירה רוז נרצחו באושוויץ. אביהן רודולף נספה בבודפשט.
כששבה לאה לביתה לאחר המלחמה, נפגשה עם אחיה זיגמונט ומיקלוש, שגויסו לגדודי העבודה ושרדו. בביתו של אחד השכנים מצאה לאה את כיסוי המצה שעשתה סבתה, חנה ריאש, בשנת 1905.
לאה ירשה את כישורי הרקמה של סבתה; כאשר תרמה את המפה ליד ושם במסגרת פרויקט "לאסוף את השברים", סיפרה לאה איך סייעה לה היצירתיות שלה לשרוד במחנה. היא השתמשה באולר שמצאה והחביאה בבגדיה, כדי לגלף מחטים לרקמה מקרשי המיטה שלה. עם חוטים שפרמה מפיסות בד, רקמה לאה פריטי לבוש לאסירים אחרים בתמורה לאוכל.
בנוסף לכיסוי המצה תרמה לאה ליד ושם פריטים מתקופת מאסרה בלאנגנביילאו: האולר בו השתמשה כדי לגלף את מחטי הרקמה, ופיסת בד אותה לקחה ממפעל הטקסטיל בו עבדה, ועליה ציירה סקיצות המתארות את החיים בלאנגנביילאו, תוך שימוש בעט אותו השיגה מאסיר שעבד כרשם. לציור מוצמד מספר האסיר באושוויץ של אחותה, יולאן. התגית עם מספרה של לאה, מספר עוקב, לא שרדה.
לאה נישאה לדב רות, ניצול שואה אף הוא. הם שהו שלוש שנים במחנה העקורים פוקינג בגרמניה, שם נולד בנם צבי. בשנת 1949 עלו לישראל, וכאן נולדה בתם, שולמית.