"והגדת לבנך"

שמואל ובלהה גרגס חיו עם ילדיהם חגי ואסתר בעיר אלכסנדריה שבפולין. משפחתם הייתה ציונית מאוד – שפת הדיבור השגורה בפיהם היתה עברית, ושמואל עצמו היה נציג של הקרן הקיימת בעיר. למשפחת גרגס ולכמה שותפים נוספים היה עסק למסחר בעץ והם לא ידעו מחסור.

בראש השנה 1939 נכנסו הרוסים לאלכסנדריה וגירשו את בני המשפחה מביתם, הם נאלצו לעבור לגור עם אמו של שמואל. חצי שנה לאחר מכן, ב- 14.4.40 נכנס מפקד הכוחות הסובייטים לבית המשפחה והודיע לכל בני משפחת גרגס המורחבת כי הם מגורשים לסיביר באשמת בורגנות וציונות. היה זה כשבוע לפני חג הפסח, והמשפחה כבר הכינה מצות לקראת החג ונערכה לקראת יום הולדתה הרביעי של אסתר, שחל באותו יום. בין מעט המיטלטלים שאספו בני הבית בדקות הקצרות שהוקצו להם, נארזו גם צרכי החג הקרב – מעט מן המצות שזה עתה נאפו וכמה ספרי קודש ובהם המחזור לפסח. ככל הנראה אמו של שמואל, חוה גרגס, היא זו שהניחה את הספרים בשק החפצים.

לאחר שישה שבועות של מסע בקרונות תובלה הגיעו בני המשפחה לאיזור סוחוטין שבקזחסטן. בכפר שכל תושביו היו גולי השלטונות הסובייטים, היו בני משפחת גרגס היהודים היחידים. הם סבלו ממחסור חמור במזון ותרופות. בהדרגה מכרו את כל רכושם בכדי לשרוד, והם התקיימו בעזרת סחר חליפין של דברים שהשיגו בדרכים שונות, בין היתר מחבילות מקרובי משפחה בארץ. התנאים הקשים – הקור העז והרעב – לא חסו על בני המשפחה. עוד באותה השנה נפטרה אימו של שמואל, חוה גרגס, ושנתיים לאחר מכן נפטרה גם אחותו מכלה.

בתקופת שהותם בקזחסטן ניסו בני המשפחה לשמור עד כמה שניתן על מצוות הדת ולהעניק השכלה לילדים באמצעים הדלים שעמדו לרשותם. כל מהלך שהותם בסיביר נמנעו מאכילת בשר, הדליקו נרות שבת וחגגו את חנוכה. הם אף אפו מדי שנה מצות עבור חג הפסח. במהלך היום עזר שמואל למזכירת הקולחוז המקומי בכתיבת מכתבים לרשויות ובערבים לימד את הילדים עברית בעזרת ספרי הקודש שהביאו מהבית. מדי יום היו חגי ואסתר צריכים להעתיק את הפרשה של אותו שבוע. בלהה היתה אחראית על לימודי החשבון שלהם.

ב-1942 נשלח שמואל לעבודות כפייה במכרה פחם בקרגנדה כ-700 ק"מ מן המקום בו גרו, והילדים נשארו עם אימם ודודם נחום. בתקופה זו בלהה הצליחה לקנות בעבור מעיל ושתי כותנות לילה בקתה לגור בה ועמה קיבלו חלקת אדמה בה הצליחו לגדל מעט ירקות למאכל. במהלך עבודתו במכרה נפצע שמואל באצבעו, ורק בזכות רופאה מקומית שגנבה עבורו אנטיביוטיקה ניצלה אצבעו מכריתה. מכל מקום הוא לא היה מסוגל לעבוד יותר ונשלח חזרה לבית המשפחה.

עד 1941 היה למשפחה קשר רציף עם הקרובים שנותרו באלכסנדריה, והם אף הספיקו לקבל מפולין גלויות ברכה ואת לוח השנה העברי עבור אותה שנה, אך לאחר מכן ניתק הקשר. בסוף 1944 כתבו שמואל ובלהה למשפחתם, אך מכתב התשובה העגום התקבל דווקא ממנהל העבודה במפעל המשפחתי. הוא כתב להם שמכל יהודי אלכסנדריה נותרו עשרה ילדים בלבד. הוא סיפר עוד כי ביום כיפור 1942 רוכזו כל היהודים שחיו בגטו בעיר ונורו ביער. ביניהם היתה אחותה של בלהה ובנותיה.

עם תום המלחמה ב-1945 חזרה משפחת גרגס לפולין. הם הגיעו לעיר בילאבה, שם היה מחנה פליטים של האו"ם. שמואל פחד ממגיפות שיפרצו במקום וחבר לנציגים של התנועות הציוניות. כדובר עברית שוטפת הוא הפך למדריך במוסד החינוכי על שם הנרייטה סולד בבילאבה, והיה בין אלו שפעלו להוצאת 22 ילדים יהודים מוסתרים ממנזרים באיזור. בעקבות הפעולה הזו נאלצו כל אנשי המוסד החינוכי, ומשפחת גרגס בתוכם להימלט, מהשלטונות הפולנים לכיוון גרמניה, ובחסות אנשי "ההגנה" גנבו את הגבולות עם הצ'כיה ואוסטריה. בגרמניה נדדו בין מחנות עקורים, וילדים רבים מבין ילדי המוסד, ביניהם אסתר וחגי סבלו ממגיפות של שנית וחצבת שהתפשטו ביניהם.

ביוני 1947 קיבלה בלהה רשות לעלות באופן לגאלי לארץ ישראל, והיא לקחה עמה את ספרי הקודש שליוו את המשפחה בכל מסלול נדודיה. ילדי המוסד, ובהם אסתר וחגי, נשארו עם שמואל ונסעו למרסיי שבצרפת, שם עלו על האנייה אקסודוס. הם הפליגו לישראל והוחזרו לאירופה באנייה בריטית. בהמבורג הורדו בכוח לחוף והובאו בקרונות מסע למחנה העקורים פפנדורף. לאחר שישה שבועות של מסע בים הם הובאו לשם ללא בגדים או ציוד בסיסי כלשהו, לאחר שתרמיליהם הוחרמו על ידי הבריטים בתפישת האקסודוס. אסתר מתארת כיצד בכ"ט בנובמבר 1947, יום הכרזת האו"ם על כינונה של ישראל, שלטונות מחנה אמדן, אליו הועברו אחרי פפנדורף, הודיעו להם  ברמקולים שתהיה מדינה. למשמע ההודעה הזו פרצו כל ילדי המוסד בריקודים. בדצמבר אותה שנה הובאו אסתר, חגי ועשרה ילדים נוספים מהקבוצה ממחנה העקורים ברגן בלזן, שמותיהם הוחלפו, הוצמדו להם "הורים" ניצולי שואה, והם עלו לארץ במסווה של תיירים שכוונתם להגיע לאוסטרליה.

ב-28.11.1948 הגיעו חגי ואסתר לארץ על האנייה טרנסילבניה והובאו על משוריינים לבנימינה ומשם לתל אביב, שם חיכתה להם אימם. שמואל עלה ארצה דרך מצרים חודש וחצי לאחר הילדים. הוא התגייס ל"הגנה" ושירת בצה"ל כחשבונאי. אסתר סיימה סמינר ועבדה כמורה. חגי היה סא"ל בצבא קבע. אסתר נישאה לאברהם ארצי, יש לה שני ילדים וארבעה נכדים. בינואר 2012 תרמה אסתר את המחזור, יחד עם מחזורים נוספים, חמישה חומשי תורה והגלויות שקיבלה מבנות דודתה באלכסנדריה ליד ושם.

אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם, תרומת אסתר (גרגס-גרי) ארצי, רעננה