המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו ברדזיווילוב כ-3,000 יהודים – כמחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר וממלאכה והיו בהם גם בעלי מפעלים, רובם בענף התבואה והמזון. הם נעזרו בקופת הלוואה וחיסכון ובארגון עזרה הדדית. רוב ילדי הקהילה – כ-300 תלמידים – למדו בבית ספר עברי של רשת "תרבות"; בספרייה ציבורית יהודית שפעלה לידו התקיימו פעילויות תרבות. זמן מה פעלו בעיירה תלמוד תורה מיסודו של הרב חיים רוטנברג וכן גן ילדים עברי. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות.
בספטמבר 1939, עם סיפוח רדזיווילוב לברית-המועצות, פורקו המוסדות והארגונים היהודיים, בבית הספר העברי הונהגה המתכונת הסובייטית, ו-12 משפחות יהודיות אמידות הוגלו לפנים רוסיה.
עם פלישת הגרמנים ברחו רבים מיהודי רדזיווילוב לתוך ברית-המועצות.
רדזיווילוב נפלה בידי הגרמנים ב-27 ביוני 1941. היהודים גויסו לעבודת כפייה וחויבו לשאת סרט זרוע ועליו מגן דוד. אוקראינים מקומיים וחיילים גרמנים שדדו מפעם לפעם רכוש מיהודים. ב-15 ביולי 1941 נרצחו 28 יהודים על-פי רשימה שהכינו אנשי הממשל האוקראיני המקומי. ב-15 באוגוסט 1941 הפך הוועד היהודי ליודנרט. יושב ראש הוועד, וידרהורן (Weiderhorn), התפטר. בסוף פברואר 1942 נדרש היודנרט לשלוח קבוצת צעירים לעבודה. כל חברי הקבוצה נרצחו, להוציא שניים שברחו.
ב-9 באפריל 1942 הוקם ברדזיווילוב גטו סגור מוקף גדר ובראשה תיל. בגטו רוכזו 2,600 יהודים והוא חולק לשניים: בחלק אחד גרו ה"מועילים" – בעלי מקצוע ועובדים אחרים – עם בני משפחותיהם, ובחלק האחר גרו ה"בלתי מועילים" – כל היתר. היודנרט חילק תעודות ל"מועילים" תמורת כסף, ומשום כך לא קיבלו עובדים רבים תעודות.
ב-29 במאי 1942 חוסל גטו ה"בלתי מועילים", ואנשי ס"ס ומשטרת העזר האוקראינית רצחו את 1,500 תושביו בבורות מחוץ לעיירה. ארבעים יהודים שניצלו במקומות מחבוא הצטרפו לגטו ה"מועילים". ב-6 ביוני 1942 נשלחו 40 צעירים לעבודה ברובנה (Rowne). רובם נרצחו שם.
שמות הנספים ושמותיהם של מי שנשארו בחיים נרשמו בסתיו 1942 על מגילות, ואלה הוטמנו ליד בית הכנסת.
ב-6 באוקטובר 1942 חוסל גם גטו ה"מועילים" של רדזיווילוב, ותושביו נרצחו בבורות. 11 מתושבי הגטו שלחו יד בנפשם, וכ-300 ניסו לברוח. רוב הבורחים נספו. מעטים התחבאו, בעיקר אצל אוקראינים בפטיסטים.