המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בראשית המאה העשרים התגוררו בשומייצ'י כ-2,500 יהודים והיו רוב התושבים במקום. בשל תהליכי מודרניזציה ועיור והמדיניות הסובייטית ירד מספרם במידה ניכרת, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו בה כ-700 יהודים.
בימי השלטון הסובייטי עבדו יהודי העיירה בעיקר בשני קואופרטיבים חקלאיים יהודיים וכן במלאכות למיניהן. בפעילותם הכלכלית נעזרו יהודי שומייצ'י בארגון בעלי המלאכה ובקופת הלוואות. בעיירה פעל בית ספר יסודי יהודי, ובשנות השלושים למדו בו כ-45 ילדים. בקהילה היו חוגי ספרות ודרמה.
שומייצ'י נפלה בידי הגרמנים ב-1 באוגוסט 1941. בספטמבר 1941 הורו הגרמנים ליהודים לשאת על גבם ועל חזיהם טלאי ולסמן את בתיהם בלוחיות ועליהן מגן דוד וכן מינו תושב יהודי ל"זקן היהודים". יהודי העיירה אולצו לצאת לעבודת כפייה. עוד בטרם הקמת הגטו הודיעו הגרמנים שעל יהודים לקויי ראייה או שמיעה להתייצב לצורך העברתם לבית הבראה. כמה יהודים מבוגרים שהאמינו לגרמנים נשלחו מהעיירה ולא שבו.
באוקטובר 1941 הוקם בשומייצ'י גטו באזור שתושביו הלא-יהודים גורשו ממנו, ורוכזו בו 500-400 יהודים. הגטו חוסל ב-18-17 בנובמבר 1941 וכל תושביו למוות. יהודים אחדים שהסתתרו בכפרים הסמוכים נרצחו בקיץ 1943.