המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בגרודק כאלף יהודים – כשני שלישים מתושביה. הם התפרנסו בעיקר ממסחר, תעשייה ומלאכה. בגרודק פעלו מפלגות ותנועות נוער יהודיות ממגוון זרמים, ובהן תנועות ציוניות, הבונד ואגודת ישראל, וכן מוסדות חינוך יהודיים ובהם בית ספר של רשת "תרבות".
בעקבות כיבוש גרודק בידי הצבא האדום במחצית השנייה של ספטמבר 1939 הולאמו עסקים פרטיים בעיירה והוקמו בה קואופרטיבים.
הגרמנים כבשו את גרודק ב-25 ביוני 1941. החרמת רכוש היהודים החלה מיד. ביולי 1941 חויבו יהודי גרודק לשאת טלאי צהוב, תנועתם הוגבלה, והחלו לגייסם לעבודת כפייה. היהודים הצטוו להקים שירות סדר יהודי ויודנרט. בראש היודנרט עמד ראש הקהילה האחרון, אפרים רצקין (Ratzkin).
ב-13 במרס 1942 הוקם בגרודק גטו ברחוב אחד ובו שמונה בתים, ולאחר תשלום שוחד לגרמנים צורפו אליהם עוד ארבעה בתים. בגטו זה הצטופפו כ-1,500 יהודים. במאי 1942 שולחו כמאתיים צעירים מהגטו למחנה עבודה בקרסנה (Krasne). בגטו הוקם ארגון מחתרת בראשותו של אליהו לידסקי, ועשרות מחבריו יצאו ליערות והיו מעורבים בפעילות פרטיזנית.
ב-22 ביוני 1942 החלה בגטו גרודק אקציה בפיקוחו של גנדלר (Gendler), סגן מפקד מחוז מולודצ'נו; כ-900 יהודים נורו למוות מחוץ לגרודק, וכ-400 יהודים שולחו למחנה קרסנה. בזמן הרצח נמלטו ליערות כמאתיים יהודים, וכמה מהם הצטרפו במרוצת הזמן לפרטיזנים. לאחר מכן הוחזרו לגטו יהודים מעטים, בעיקר בעלי מקצועות נדרשים, אך כעבור כחודשיים נרצחו גם הם.