המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בדוקשטי כ-650 יהודים – כשני שלישים מתושביה. מרביתם עסקו במלאכה, במסחר ובתעשייה, וכמה חברות תעשייה גדולות היו בבעלות יהודים. בדוקשטי היה ייצוג לכמה מפלגות ותנועות נוער יהודיות, גם ציוניות, ופעלו בה מוסדות חינוך ותרבות יהודיים ובהם בית ספר של רשת "תרבות" ובית ספר יידישאי.
ב=1939 סופחה דוקשטי לליטא, ועם סיפוח ליטא לברית-המועצות ביוני 1940 הועברה גם היא לשלטון הסובייטים.
הגרמנים כבשו את דוקשטי בסוף יוני או בתחילת יולי 1941, ומיד החל בה רצח של יהודים. בתחילת אוגוסט 1941 הועברו יהודי דוקשטי לשני גטאות, אחד בחצי אי באגם דז'יסנה (Dzisna) ואחד בבית המרחץ ובכמה בתים סמוכים. היהודים נאלצו להשאיר את רכושם מאחור, הוטלו עליהם גזרות, והם גויסו לעבודת כפייה. בהמשך אוגוסט 1941 רוכזו רוב היהודים באחוזה סמוכה לדוקשטי, תחת כיפת השמים. העבודה נמשכה, אך מנות המזון קוצצו. כמה בעלי מלאכה נותרו בדוקשטי.
ב-21 בספטמבר 1941 הגיעה תגבורת של שוטרים ליטאים. היהודים רוכזו בתואנה שהם מועברים למקום עבודה חדש. בלילה יצאה השיירה לכיוון זרסי (Zarasai) שבצפון מזרח ליטא. ביער דגוצ'יאי (Deguciai) נאספו יהודים מכל האזור, הילדים והקשישים הופרדו מהשאר, וכמה נשים נורו. למחרת, 22 בספטמבר 1941, נורו היהודים ליד בורות פתוחים. בעלי המלאכה היהודים שנותרו בעיירה הוצאו להורג במועד מאוחר יותר.