המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland, Warta, משה שוטן (רביעי מימין) ועובדי כפיה נוספים בגטו, 1941.
ארכיון יד ושם, 1869/634
Poland ,Warta, גירוש יהודים.
ארכיון יד ושם, 1202/15

ישוב יהודי היה קיים בוורטה מן המחצית השנייה של המאה השש-עשרה והיה אחד הראשונים באזור.
בין שתי מלחמות העולם התגוררו בוורטה כ-2,000 יהודים – כמחצית תושביה. מקורות פרנסתם העיקריים היו מסחר זעיר, מלאכה וחכירת מטעי פרי ובוסתנים בכפרים ובמשקים סמוכים. במרכז החיים הפוליטיים והחברתיים בוורטה בתקופה זו עמדו המפלגות הציוניות וכן אגודת ישראל. החברה קדישא הפעילה בעיירה את אחד מבתי החולים הגדולים לחולי נפש יהודים בפולין.
עם פרוץ המלחמה החלה בריחה מוורטה אל הכפרים הסמוכים, אך לאחר כיבושה החלו היהודים לשוב לבתיהם. בימים הראשונים לכיבוש אספו הגרמנים את היהודים בכיכר השוק, הכו אותם וגזזו את זקנם של הגברים. בתוך כמה שבועות הוקם בפקודת הגרמנים יודנרט, ובראשו הועמד יהודי ששמו לונדון. על היודנרט הוטל להרכיב צוותים לעבודת הכפייה ולגבות תשלומי כופר.
העיירה סופחה לגרמניה, ובשלהי 1939 נצטוו היהודים לעזוב אותה ונאמר להם שיועברו לאזור לובלין. קבוצה ראשונה של מיועדים לגירוש, שנאספה על-פי רשימה שהכין היודנרט, הגיעה לתחנת הרכבת ועוכבה בה לילה שלם, אך בסופו של דבר הוחזרו אנשי הקבוצה לבתיהם והגירוש לא יצא לפועל.
בפברואר 1940 הוקם בסביבת בית המדרש גטו לא מגודר, שכמה משפחות פולניות הוסיפו להתגורר בתחומו. השוטרים היהודים ששמרו על גבולות הגטו לא ערמו קשיים בדרכם של מי שביקשו לחמוק ממנו. גם הפולנים יכלו בקלות יחסית להיכנס לגטו, והיה בכך כדי לסייע לפרנסתם של כמה מבעלי המלאכה היהודים. השלטונות הגרמניים התירו ליהודים לעסוק במלאכתם, בתנאי שיספקו בראש ובראשונה את צורכיהם. בעלי מלאכה שעבדו בשביל הגרמנים היו פטורים משילוח למחנות העבודה.
בעקבות פנייתו של היודנרט לראש עיריית ורטה, קיבלו 250 חייטים יהודים הזמנות עבודה בעבור הצבא הגרמני, וחלק מההכנסות הוקדשו לשיקום העיירה. ראש העירייה, שנהג יפה ביהודים, אף העסיק צעירים יהודים רבים בעבודות חקלאיות.
בינואר 1941 הוחל בשילוח יהודים למחנות העבודה באזור פוזנן. היודנרט והמשפחות שלחו חבילות מזון ובגדים לעובדים במחנות, אך ניסיון לשלוח כמות גדולה יותר מזו שהתירו הגרמנים נתגלה וגרר פעולת ענישה.
ב-5 במאי 1942, ל''ג בעומר תש''ב, נתלו בגטו בפומבי עשרה (או 12, על-פי גרסה אחרת) יהודים, ובהם יושב ראש היודנרט לונדון, מנהיג הציונים הכלליים שמואל ירוזולימסקי (Jerozolimski) ויושב ראש אגודת ישראל מוטל רוטשטיין. השוטרים היהודים נצטוו לבצע את גזר הדין.
בקיץ 1942 היה מספר תושבי הגטו כ-2,400. ב-27 ביולי 1942 נתלו בפומבי עוד 13 יהודים.
חיסול גטו ורטה החל ב-24 באוגוסט 1942. היהודים התייצבו במגרש הספורט המקומי, הובלו משם אל מנזר וכנסייה סמוכים והוחזקו בהם כמה ימים. יהודים אחדים נרצחו במקום ונטמנו בקבר אחים. ביום השלישי, בסלקציה שעשה המנהל האדמיניסטרטיבי של גטו לודז' הַנס ביבוב (Hans Biebow), נבחרו 400 יהודים לעבודת כפייה בגטו לודז'. כל השאר שולחו למחנה ההשמדה חלמנו ונרצחו שם.