המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בשנות השלושים של המאה העשרים התגוררו באופוצ'קה כ-580 יהודים, שהיו יותר מעשרה אחוזים מכלל תושביה. בשנות העשרים פעל בעיירה חדר, ומקצת ילדי המקום למדו בבית ספר יהודי בעיר פסקוב (Pskov). בעקבות תהליכי המודרניזציה והמדיניות הסובייטית קטן מאוד מספר היהודים בעיירה, וערב פרוץ מלחמת העולם השנייה היו בה 290 יהודים – פחות מאחוז אחד מכלל האוכלוסייה.
הגרמנים כבשו את אופוצ'קה ב-8 ביולי 1941, וכמעט מיד החל במקום שוד רכושם של היהודים. בימים הראשונים לאחר הכיבוש נאסרו יותר מ-100 יהודים ונרצחו ארבעה לפחות.
באוגוסט 1941 רוכזו כ-200 יהודים בגטו שהוקם בבניין קסרקטין שרוף למחצה. לתושבי הגטו ניתנו מנות מזון מינימליות של תחליף לחם ותבשיל של קליפות תפוחי אדמה. הגברים נאלצו לעבוד בעבודות משפילות. בנובמבר 1941 החלו הגרמנים לרצוח את תושבי הגטו החולים. ב-7 בנובמבר, יום המהפכה הקומוניסטית, הוציאו הגרמנים להורג פליטה יהודייה, בסיה (בתיה) מלק (Melk) שמה, שהייתה אשתו של קצין הצבא האדום . מנובמבר 1941 ועד מרס 1942 נרצחו בגטו כ-120 מתושביו.
הגטו חוסל ב-8 במרס 1942; כל תושביו הנותרים הוצאו ליער הסמוך ונורו שם למוות.