המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו במזוקובצ'הזה 391 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשישה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיירה השתייכה לזרם הנאולוגי. מ-1939 נתנה הקהילה מקלט לפליטים מפולין והושיטה להם עזרה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-6 במאי 1944 הורה סגן הממונה על המחוז, בלה פרנצי (Bela Ferenczy), להקים גטאות במחוזו, ובאמצע החודש הוקם במזוקובצ'הזה גטו. לגטו הוקצתה חוות סוסים בפאתי העיירה ונכלאו בו כ-350 יהודים. הממונה על נפת מזוקובצ'הזה, ד"ר מיקלוש ארפד הלמוש (Miklos Arpad Halmos), מינה מועצה יהודית של חמישה חברים ופקד עליה להקים שירות סדר יהודי; השוטרים היהודים צוידו באלות.
ב-16 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו למרכז השילוח בבקשצ'בה (Bekescsaba). ב-25 ביוני 1944 שולחו רובם לשטרסהוף (Strasshof) שבאוסטריה דרך מרכז השילוח בסולנוק (Szolnok), ולמחרת, 26 ביוני 1944, גורשו השאר לאושוויץ.