בראשית המאה העשרים התגוררו באושצ'י כ-1,100 יהודים – כשבעים אחוזים מכלל תושביה. בימי השלטון הסובייטי עסקו יהודים רבים במלאכות וקצתם התארגנו בקואופרטיבים, כמה מהם היו לפקידים במוסדות סובייטיים ואחרים החלו לעבוד בחקלאות. "מועצה יהודית ממלכתית" ובית ספר שהוקמו בעיירה התנהלו ביידיש.
בשלהי שנות השלושים נותרו בעיירה כ-500 יהודים. פליטים יהודים מפולין שהגיעו לעיירה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה דיווחו על אכזריותם של הגרמנים ליהודי פולין.
הגרמנים כבשו את אושצ'י ב-3 ביולי 1941. ידוע על כעשר משפחות, רובן של פקידים במוסדות המפלגה או המדינה, שהתפנו מזרחה לפני הכיבוש. מיד אחרי הכיבוש החלו הגרמנים להתעלל ביהודים. עם הגזרות שהטילו עליהם נמנו החובה לשאת מגן דוד צהוב על החזה ועל הגב, האיסור לקנות מצרכים בחנויות ובשוק וגיוס לעבודת כפייה מפרכת.
באוקטובר 1941 רוכזו כ-460 יהודי העיירה בגטו שהוקם ברחוב של בית הכנסת. כחודש לאחר מכן הוקף הגטו גדר תיל והוצבה עליו שמירה של המשטרה הבלרוסית. המבנים בגטו היו הרוסים, תנאי החיים בו היו קשים, ומקצת תושביו מתו מרעב ומקור. הגרמנים מינו את עזריאל נמצוב (Nemtsov) ל"זקן היהודים".
בימים שלפני חיסול הגטו קיבלו תושביו אזהרה מפיהם של כמה בלרוסים שסיפרו להם על הכנת בורות רצח.בשלב זה הצליחו יהודים אחדים להימלט מהגטו . שאר תושביו נרצחו סמוך לעיירה בסוף דצמבר 1941 או בתחילת ינואר 1942 (על-פי גרסאות שונות). לאחר האקציה הועברו לגטו של אושצ'י בין 150 ל-200 יהודים מהעיירה קובליצ'י (Kublichi). הם הציתו בית בגטו וניסו לברוח, אך רובם נתפסו ונרצחו.
