המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Stawiski ,Poland, תצלום קבוצתי של הרב וסרמן Waserman עם המורים והתלמידים של החדר. הרב וסרמן מופיע בשורה השלישית מלמטה, שביעי מימין. ארכיון יד ושם, 7581/2

בין שתי מלחמות העולם חיו בסטוויסקי כ-1,900 יהודים – כשני שלישים מאוכלוסייתה – והתפרנסו בעיקר ממסחר וממלאכה. הם הסתייעו במוסדות צדקה מסורתיים, ובהם קופת גמ"ח. ילדי הקהילה התחנכו בבית ספר יסודי ממלכתי, בחדר מתוקן ובחדרים מסורתיים. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, קיימו בה מועדון, ספרייה וקורסים לעברית, והקימו הכשרה חקלאית. כמו כן פעלו בעיירה הבונד והמפלגה הקומוניסטית שבמחתרת.
הגרמנים כבשו את סטוויסקי בספטמבר 1939 וגירשו את כל הגברים למחנה מעצר במזרח פרוסיה, כחמישים קילומטר מגראייבו* (Grajewo). הגרמנים והפולנים בזזו את חנויות היהודים. באוקטובר 1939 הועברה העיירה לידי הסובייטים בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב, והגברים היהודים חזרו אליה. רבים נהרגו או מתו ממחלות בתקופה הקצרה של הכיבוש הגרמני. השלטון הסובייטי נמשך עד יוני 1941.
עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות, ב-22 ביוני 1941, ברחו בני נוער רבים מזרחה עם הצבא האדום. רבים מהם נהרגו בהפצצות הגרמנים. עוד לפני כניסת הגרמנים לעיירה רצחו פולנים מקומיים כמה יהודים.
הגרמנים שבו וכבשו את סטוויסקי ב-27 ביוני 1941, והחלו לרצוח יהודים ולחטוף יהודים לעבודת כפייה. אל הגרמנים הצטרפו פולנים מקומיים. כמה יהודים נרצחו בידי פולנים ביום של פרעות וביזה שהתרחש לפי גרסאות אחדות בשבוע הראשון של יולי 1941. איכרים פולנים חמושים בנשק קר רצחו בלילה של אותו היום כ-300 יהודים וקברו אותם בבורות מחוץ לעיירה. הגרמנים סייעו לפולנים וצילמו את הפרעות. פרעות ורציחות אלו נמשכו כחודש.
ב-15 באוגוסט 1941 כיתרו אנשי גסטפו את העיירה והוציאו ממנה את רוב תושביה היהודים; הצעירים נרצחו ונקברו סמוך לכפר מנטוויצה (Mątwica), והזקנים והילדים, כחמש מאות נפשות – ביער קישילניצה (Kisielnica).
אחרי רצח רוב יהודיה באקציה זו נותרו בסטוויסקי כ-60 בעלי מקצוע שהגרמנים ואיכרי הסביבה נעזרו בשירותיהם, ובהם רופא, סנדלרים, חייטים, נגרים ונפחים, הם ובני משפחותיהם אִתם. ב-17 באוגוסט 1941 נכלאו הללו בגטו שהוקצו לו כמה בתים דלים במקום שֶׁכּונה קז'יווה קולו (Krzywe Koło; "הגלגל העקום"). הגטו היה פתוח ולא הוצבה עליו שמירה. מדי פעם דרשו הגרמנים כופר. בראש הגטו עמד יודנרט. יהודים אחדים עבדו במשקי האיכרים בסביבה. קבוצת יהודים שעבדה בשדות האיכרים ליד סווירידי (Swirydy) נרצחה בידי כפריים. כמה יהודים הסתתרו ביערות שמסביב לעיירה וביקרו לפעמים בגטו. כל ביקור כזה היה כרוך בסכנת חיים, שכן הגרמנים שילמו פרס למסגירי יהודים.
הגטו חוסל ב-2 בנובמבר 1942; אנשי הגסטפו העבירו את יושביו למחנה בוגושה (Bogusza), שהיה קודם לכן מחנה ריכוז לשבויים סובייטים ורבבות מהם נרצחו בו. למחנה זה הובאו גם יהודים מיישובים אחרים בסביבה. רבים מיהודי סטוויסקי נספו בבוגושה בגלל הרעב והזוהמה. נכים וחולים נורו, והאחרים שולחו לטרבלינקה ולאושוויץ. רבים נורו בדרך, עוד לפני שעלו לרכבת.
יהודים אחדים הצליחו לברוח מהגטו בסטוויסקי. כמה מהם מצאו מקלט אצל איכרים בסביבה, אך רובם הוסגרו לידי הגרמנים ונרצחו. עד סוף 1943 נרצחו כמעט כל היהודים הנמלטים. לפי עדות שמיעה נקברו כל יהודי סטוויסקי שנרצחו ליד מלי פלוצקי (Maly Plocki).