המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בקישויסלש 210 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כאחוז וחצי. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנֵאולוגי. לקהילה היה בית ספר יהודי. בימי "הטרור הלבן" שלאחר מלחמת העולם הראשונה נתפסו רבים מיהודי העיר ועונו בידי אנטישמים מקומיים.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה הנאולוגית של קישויסלש 190 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-1 במאי 1944 פרסם סגן הממונה על המחוז, אימרה אלכסנדר (Imre Alexander), צו בדבר ריכוז יהודי המחוז בגטאות. בעקבות הצו החליט ראש העיר ינוש גל (Janos Gaal) להקצות לגטו קישויסלש את בית הכנסת וסביבתו. יהודי העיר ועוד 17 יהודים מקנדרש (Kenderes) הסמוכה אולצו לעבור לגטו. עם חברי המועצה היהודית בגטו נמנו בלה שוורץ (Bela Schwartz) ושנדור שטרסר (Sandor Strasser).
בראשית יוני 1944 הועברו תושבי הגטו של קישויסלש למרכז השילוח בבית החרושת לסוכר בסולנוק. קצתם גורשו משם לשטרסהוף (Strasshof) שבאוסטריה ב-25 ביוני 1944, בטרנספורט של 2,628 מגורשים, והשאר גורשו לאושוויץ ב-28 ביוני 1944, בטרנספורט של 2,083 מגורשים.