המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בקלינצי כ-6,500 יהודים – כ-16 אחוזים מאוכלוסייתה. בימי השלטון הסובייטי התפרנסו יהודי קלינצי ממלאכות למיניהן וקצתם עבדו כפועלים במפעלים. בשנות העשרים של המאה העשרים פעל בקלינצי קולחוז יהודי ובו כ-60 חברים. בשנות השלושים היו בעיר ארבעה בתי ספר יהודיים שלימדו בהם ביידיש.
מתחילת המלחמה בין ברית-המועצות לגרמניה ב-22 ביוני 1941 ועד כיבוש קלינצי בידי הגרמנים ב-20 באוגוסט 1941 הצליחו יותר ממחצית יהודי העיר להימלט או להתפנות מזרחה.
מיד עם הכיבוש הוקם בעיר יודנרט ונערך רישום של כל יהודי העיר. בספטמבר 1941 נורו למוות 165 יהודים. זמן קצר אחר כך, בספטמבר 1941 (על-פי עדות אחרת בתחילת אוקטובר), רוכזו יהודי קלינצי ועוד יהודים מיישובים אחרים בגטו שהוקם בכפר בני (Banniy), מרחק שני קילומטרים מקלינצי. בגטו רוכזו כ-3,000 יהודים. לגטו לא סופקו מזון וחומרי הסקה, אך היו הברחות. כל מגע בין היהודים לבין הסביבה נאסר, והיהודים הצטוו לשאת טלאי צהוב. על הגטו שמרו שוטרים רוסים. יהודים בעלי מלאכה, ובהם סנדלרים, הועסקו אצל הגרמנים.
באקציה גדולה שעשו הגרמנים ב-7-6 בדצמבר 1941 נורו למוות כ-3,000-2,500 מתושבי הגטו. כ-100 יהודים בעלי מקצוע שנשארו בחיים לאחר סלקציה נרצחו במרס-אפריל 1942.