המכון הבין-לאומי לחקר השואה

באמצע שנות העשרים של המאה העשרים חיו בקרסנוארמייסק כ-1,000 יהודים – קרוב לשליש אוכלוסייתה. תהליכי העיור והתיעוש ומדיניות השלטון הסובייטי בשנות העשרים והשלושים הביאו לירידת מספר היהודים בעיירה. הם נאלצו לזנוח את המסחר הפרטי ופנו לעסוק במלאכה, בעבודה במוסדות ממשלתיים ואף בחקלאות. ערב הפלישה הגרמנית לברית-המועצות ישבו בעיירה כ-500 יהודים.
הגרמנים כבשו את קרסנוארמייסק ב-10 ביולי 1941. היהודים רוכזו בצפיפות רבה בארבעה רחובות שהוקפו בגדר תיל והיו לגטו, ונצטוו לשאת טלאי מגן דוד צהובים על החזה ועל הגב. לראש היודנרט מונה יהודי לא מקומי ששמו דוד.
בסוף ספטמבר 1941 הובלו 274 יהודים לבית הקברות שליד ליסאיה גורה (Lysaia Gora) ונורו שם למוות בבורות שנצטוו לחפור בעצמם. בסוף נובמבר 1941 רוכזו הנותרים והורשו לקחת דברי ערך ומעט חפצים. נפוצו שמועות שיישלחו לארץ-ישראל. זקנים הגיעו למקום הריכוז עטופים בטליתות והתחילו להתפלל. היהודים הובלו לבית קברות ונרצחו שם, אחרי שבדרך שדדו אותם שוטרים אוקראינים ותושבים מקומיים.