יקיריי שורדי השואה,
כעוף החול קמתם מבין החורבות. דחקתם הצידה את חולַיי הגוף וייסורי הנפש, מפני רצונכם העז לקומם מחדש אדם, משפחה ועַם.
עם השחרור נטלתם לעצמכם את זכות הבחירה. נמנעתם מנקמנות ומרחמים עצמיים. תחתיהם בחרתם בחיים ובחרתם בטוב. בחרתם לבנות ולהבנות. זהו סוד הקיום היהודי והאנושי.
ובעודכם נאנקים תחת נטל הכאב, הזיכרונות שלא יאומנו והאובדן האישי, הייתם הראשונים לתעד את שנות האימה. עוררתם וליביתם בעקשנות ובמרץ את מחויבותנו לשמר את זיכרון השואה ולהנחיל את מורשת הגבורה של הלוחמים והמורדים.
היום, למעלה מ-60 שנים לאחר השחרור, היותכם כאן אתנו היא הביטוי הנעלה ביותר לרוח האדם. אתם הובלתם וממשיכים להוביל עַם שלם בזיכרון ובבנייה.
השנה ציינתם, עם כל אזרחי המדינה ועם כל יהודי העולם, 60 שנים להולדת מדינת ישראל, הלא היא הן הסמל והן המהות של תקומתנו הלאומית הפלאית אחרי השואה. ללא צל של ספק, תקומה זו לא היתה מתרחשת בלעדיכם – אז ב-תש"ח, במשך ששה עשורים, ועד היום. קיומנו הלאומי יונק חיות ועוצמה מכם ומסיפוריכם, וכמובן מזיכרון יקיריכם הנרצחים. את המסר הזה המחשנו והעלינו על נס השנה ביד ושם, במסגרת התערוכה "כאן ביתי: ניצולי השואה בישראל", הפתוחה לקהל עד מרס 2009, באולם התערוכות שלנו, בהר הזיכרון בירושלים.
היום אנו עדים לדור הצעיר המגלה, יותר מתמיד, עניין אמיתי בהיסטוריה הפרטית שלו ובזהותו. יד ושם עונה על הצרכים האלו על-ידי פיתוח הכלים הנחוצים להקניית ידע על התקופה וחיזוק הדיאלוג בין הניצולים לדור הצעיר ברוח המסורת היהודית של"והגדת לבנך". כל אחד מכם מוזמן להצטרף אל ציבור העדים האמיצים והנחושים, המוסרים את עדויותיהם האישיות מתקופת השואה לנציגי יד ושם, המיומנים בגביית העדויות וברישומן כיאה להנצחה ראויה.
אנו מתחייבים בפניכם שנוסיף ללכת בעקבותיכם ונקיים את הציווי "זכור".
לא נרפה מן העשייה למען קיום זיכרון חי ומשמעותי.
