בתמונה: מישל רזימובסקי, ז'ורז' שטרום, ארנו מרקוזה, ז'ורז' ז'קוב ונורברט ביקאלס
Copyright: United States Holocaust Memorial Museum #38285
באדיבות, נורברט ביקאלס
אוסף החפצים מוזיאון יד ושם
תרומת אלברטו קורקוס, הרצליה , ישראל
מעל שתי הכרזות תלויות כרזה המכריזה "עם ישראל חי", דגל ישראל ודגל ארצות הברית.
בכרזה העליונה מופיע ציור של צלב קרס נשבר.
בכרזה התחתונה מופיעות המילים "ימח שמו וזכרו" מעל תמונתו של היטלר מאחורי סורגים.
Yad Vashem Photo Archives
שלט שנתלה לרגל מצעד פורים במחנה העקורים לנדסברג ב-1946.
על הכרזה נכתב "'ליהודים לא יהיה פורים יותר'. אמר אדולף היטלר ב-1945".
Yad Vashem Photo Archives
The Central Historical Commission of the Central Committee of Liberated Jews in the American occupation zone, Munich
כתבה בעיתון "דבר" מ-2 במרץ 1942 המודיעה שכל חגיגות פורים בוטלו על ידי הוועד הלאומי של היישוב בעקבות טביעת הסטרומה. בכתבה נמסר שתתקיים קריאה מיוחדת במגילת נדודי ישראל אותה חיברו הרבנים הראשיים עוזיאל והרצוג, לאחר הקריאה המסורתית של מגילת אסתר בפורים. הוועד הלאומי קרא ליהודי ארץ ישראל והתפוצות לקיים יום אבל ומחאה לאומית ביום השביעי לאחר הטרגדיה.
Yad Vashem Archives
Yad Vashem Photo Archive, 1486/1431
Their gaunt faces and the haunted look in their eyes reflect the reality that they were living in. Many men fled the town with the approach of the Germans in 1939. More men were murdered when the Germans arrived. Wieliczka became the only town with an all-female Judenrat. Women were also assigned to forced labor until the men returned. On 26 August 1942, a large-scale Aktion occurred during which many Jews were murdered, while the majority were sent to the Belzec death camp.
Yad Vashem Photo Archives
By 1946, approximately 250,000 Jews were living in Displaced Persons camps in Germany, Austria and Italy. The survivors managed to organize a vibrant Jewish life for themselves, which incorporated educational and cultural activities, religious observance and political activism.
This photograph was donated to Yad Vashem by Reuven’s daughters as part of the Gathering the Fragments Campaign.
Yad Vashem Photo Archives
חג פורים באופן מסורתי הוא אחד החגים השמחים בלוח השנה היהודי. נאמר "משנכנס אדר, מרבין בשמחה" (תלמוד, מסכת תענית, כ"ט), אבל איך מתייחסים לציווי הזה, הציווי לשמוח יותר, בזמני מצוקה, אי ודאות, עצב ואף אבל? כדי להתייחס לשאלה זו אפשר להביט בדרכים השונות שבהן יהודים חגגו או ציינו את חג פורים במהלך השואה ומיד אחריה.
בפורים נהוג לחגוג, להתחפש ולהציג הצגות ופרודיות. תשובה אפשרית לשאלה זו היא בניסיון לשמר ולו מעט מתחושת הנורמליות עבור ילדים. אפילו בגטו לודז', חלק מהילדים התחפשו בחגיגת פורים. בבית הילדים בשאבאן שבצרפת ניסה הצוות לשמר את זהותם היהודית של הילדים: אנשי הצוות לימדו את הילדים על שבת ועל החגים היהודיים, וכללו בכך תחפושות פורים עבור הילדים. עם זאת, במראם העגום ובמבטיהם הרדופים של הילדים בחגיגת פורים בווייליצ'קה שבפולין ב-1942 משתקפת המציאות שבה חיו.
ומה עם המבוגרים – איך הם חגגו או ציינו את היום הזה? אחת המצוות המרכזיות בחג הפורים היא קריאת מגילת אסתר. שני מסמכים בארכיון יד ושם מתייחסים לארועי השואה בסגנון המגילה, אך מחבריהם נקטו גישות שונות לדילמה.
מסמך אחד כתב צבי הרשל וייס בשנת 1943 במחנה איליה בטרנסילבניה, ובו שילב את סיפור מגילת אסתר עם סיפורם של האסירים. הוא כתב את הטקסט במטרה לרומם את רוחם של עמיתיו האסירים וציטט אותו תוך שימוש במזמורים מסורתיים של פורים.
המסמך השני הוא "מגילת היטלר", שכתב פרוספר חסין, סופר סת"ם ומורה, בקזבלנקה שבמרוקו בשנת 1944. המגילה כוללת שבעה פרקים וכתובה בסגנון של מגילת אסתר. חסין התייחס לארועי השואה, מעלייתו של היטלר לשלטון, דרך כיבוש אירופה ועד רצח היהודים ושוד רכושם. שלושת הפרקים האחרונים נכתבו אחרי שחרור מרוקו ומוקדשים לתולדות יהודי צפון אפריקה ולשחרורם בידי בעלות הברית.
הארועים המתוארים במגילת היטלר מקבילים לארועים במגילת אסתר המסורתית ומשקפים את התחושה שהעם היהודי חווה שוב את מה שחוו יהודי שושן כשהמן יצא להשמיד את היהודים תחת שלטון המלך הפרסי. עם זאת, למרות הדמיון, חסין מדגיש בהקדמתו למגילת היטלר שאין זה סיפור של שמחה, מכיוון שאין לו סוף שמח. הוא כותב שאת המגילה יש לקרוא באופן כבד ראש, תוך זכירת הקורבנות.
בנוסף לשאלה איך לקיים את מנהגי היום, נותר האתגר שבביטוי "מרבין בשמחה". האם אפשר, או צריך, להרבות בשמחה?
מחנות העקורים לאחר השואה היו תחנות מעבר זמניות עבור הניצולים, ושם החלו הניצולים להתמודד עם עוצמת האובדן שחוו בעודם "חוזרים לחיים". למרות תנאי החיים הקשים, רווחו במחנות העקורים חיי תרבות, פוליטיקה ודת תוססים.
בתצלומים מחגיגת פורים במחנה העקורים לנדסברג, משנת 1946 בערך, נראים ביטויים של שמחת ניצחון על תבוסתם של היטלר והנאצים. התצלומים מאפשרים השוואה או הנגדה בין סיפור פורים וסיפור השואה. ניצולים במחנה העקורים יצרו חיקוי של אבן מצבה להיטלר ולהמן הרשע, שניסה להשמיד את יהודי ממלכת פרס. כרזות המכריזות "עם ישראל חי" נתלו מעל ציור של צלב קרס שבור והיטלר בכלא. כרזות אחרות כללו ציטוט שיוחס להיטלר, "ליהודים לא יהיה יותר פורים" - שאיפה או נבואה שלא התגשמה.
במחנה העקורים לנדסברג קרא ראובן ימניק את המגילה כשהוא לבוש בבגד האסירים המפוספס, וכך הדגיש את ההבדל בין החיים במחנות תחת איום ההשמדה, רק זמן קצר לפני כן, לבין ההווה, בו הוא קורא במגילה על תשועת העם היהודי.
בעיצומה של טרגדיה, בשיא האבל, חגיגות עשויות להיראות בלתי הולמות. בדצמבר 1941 הפליגה האונייה סטרומה עם כ-780 יהודים שברחו מרומניה בתקווה להתחיל את חייהם מחדש בארץ ישראל. הספינה הוטבעה שבוע לפני פורים. רק נוסע אחד שרד. זה היה האסון הימי הגדול ביותר שפקד את ההעפלה, והחדשות התפשטו מהר.
הוועד הלאומי של היישוב העברי בארץ ישראל ביטל את כל חגיגות פורים שתוכננו לשבוע שלאחר מכן, ורוב בתי הכנסת קיימו טקסי זיכרון לקורבנות הסטרומה. לאחר קריאת מגילת אסתר בפורים, קראו קהילות את "מגילת נדודי ישראל" שחיברו הרבנים עוזיאל והרצוג. הוועד הלאומי קרא ליהודי ארץ ישראל והתפוצות לקיים יום אבל ומחאה לאומי ביום השביעי לאחר האסון.
חנה קיי היא עורכת תוכן האתר באנגלית, אגף קשרי קהל ותרבות, יד ושם.
