הדמיה של גן קמפוס מורשת
"כאשר אני ניצבת על הגבול שבין חיים ומוות, בטוחה שלא אשאר בחיים, אני מבקשת להיפרד מידידיי ומיצירותיי ]...[ את עבודותיי אני מורישה למוזיאון היהודי שייבנה לאחר המלחמה. היו שלום ידידיי. היה שלום העם היהודי. לעולם אל תאפשרו אסון כזה שוב".
מצוואתה של גלה זקשטיין, 1 באוגוסט 1942
על סף המוות, כחצי שנה לפני ששולחה עם בתה לטרבלינקה, כתבה הציירת גלה זקשטיין את צוואתה. המילים חושפות, באופן שאינו מותיר כל ספק, שהיא ידעה היטב מהו הגורל המצפה לה: רצח בידי הגרמנים הנאצים.
ואולם על אף ההרס הגמור שהתרחש מול עיניה, הייתה גלה בטוחה שהעם היהודי יקום מחורבנו ויקים ”מוזיאון יהודי” שבו יוצגו יצירותיה. צוואתה של גלה זקשטיין היא למעשה צוואתם של כל האמנים שנרצחו בשואה.
בשואה נחרב עולם שלם, ושרידיו-שבריו התפזרו לאין-ספור כיוונים. השברים שנותרו שונים אלה מאלה בגודלם, בצורתם ובמרקמם. כל שבר מספר סיפור של אדם, וכאשר הוא משתלב בשברים אחרים הוא מסייע ליצור מחדש את המארג העשיר והמקיף של החיים היהודיים באירופה שלפני המלחמה, של המאורעות שהביאו לחורבן, ושל החיים שהמשיכו להתנהל בזמן שההרס והרצח התרחשו.
מיד לאחר המלחמה חיפשו ניצולים מקום שבו יוכלו להפקיד את זיכרונותיהם היקרים ביותר ששרדו בתופת. הדבר נמשך כמעט שבעה עשורים. "יד ושם" כשמו כן הוא - מפעל זיכרון ששליחותו החשובה היא היותו משכן לזיכרונות העם היהודי. מאז ייסודו ב-1953 שאף יד ושם לאסוף את כל שמות קורבנות השואה, ואת כל הפריטים ומקורות המידע שיכולים לספר את סיפורם של ששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה. כיום יש ליד ושם את האוספים הגדולים והמקיפים ביותר בעולם מתקופת שואה. חובתו המוסרית של יד ושם לעם היהודי ולאנושות היא לשמר את כל הפריטים האישיים והקהילתיים האלה - מיומנים ומכתבים ועד מסמכים רשמיים; מציורים ורישומים שנוצרו מול אימת המוות ועד צעצועי ילדים; מספרי תורה ועד כלי עבודה גסים שהאסירים במחנות השתמשו בהם; מרשימת שינדלר ועד פנקסי קיצוב מזון; מתצלומים אישיים וסלילי סרטים אישיים ועד בגדים ששרדו באופן פלאי את קשיי המנוסה – ולהיעזר בהם כדי ללמד את העולם על השואה.
כיום, כאשר לפיד הזיכרון מועבר הלאה לדורות הבאים, יותר ויותר ניצולים וילדיהם מוכנים למסור חומרים אישיים ולהפקידם למשמרת בידי יד ושם. מאז השקתו ב-2011 של ”לאסוף את השברים", המבצע הלאומי להצלת חפצים אישיים מן השואה המצויים בסכנת כיליון, קיבל יד ושם יותר מ-265,000 פריטים, אשר הגדילו באופן ניכר את אוספיו הייחודיים. תהליך איסוף הפריטים לווה גם בתיעוד הסיפורים שמאחורי כל אחד מהם – וכך יוכל יד ושם להפיץ ידע על השואה מהזווית האישית.
נוכח הגידול העצום במספר הפריטים החל יד ושם באחרונה בבניית קמפוס מורשת ובמרכזו משכן האוספים - מתחם שישמש משכן לשברי הזיכרון היקרים האלה עבור הדורות הבאים. קמפוס מורשת יכלול את מרכז ג’וזף וילף לאוצרות; גלריה להצגת פריטים מתוך האוספים; מעבדות שימור מתקדמות; אודיטוריום וגלריה לתצוגה על ילדים ומשפחות בתקופת השואה. הגלריה תאפשר ביקורי משפחות עם ילדים שאינם יכולים לבקר במוזיאון לתולדות השואה מפאת גילם הצעיר.
המרכיב המרכזי של הקמפוס החדש יהיה משכן האוספים, שבו יאוחסנו בתנאים חדשניים יצירות אמנות, חפצים שונים וחומרי ארכיון. המשכן ייבנה במקום בולט וגבוה – מול אוהל יזכור, אחד המקומות שתדירות הביקורים בו היא מן הגבוהות ביותר - ויכיל ארבעה מפלסים תת-קרקעיים שישתרעו על שטח כולל של 5,880 מ”ר.
המשכן יכלול אולם כניסה, תחנת קבלה ורישום, תחנת קטלוג, חדר דיגיטציה, מעבדות מיוחדות לשימור וצילום, וכן חללי אחסון. בגלל התנאים הקשים ששררו במלחמה, מצבם של רבים מהפריטים המגיעים ליד ושם מורכב מאוד, ולעתים הם זקוקים לטיפול משמר דחוף למנוע את המשך התפוררותם. חללי האחסון במשכן האוספים יהיו מצוידים במערכות מתקדמות לבקרת אקלים, סינון אוויר, כיבוי אש, אבטחה ובטיחות. מעבדות השימור המשוכללות יותאמו לתחומי שימור רבים, ועל ידי כך יתנו מענה למגוון החומרים מהם עשויים הפריטים הגנוזים במשכן: עץ, נייר, טקסטיל, שמן, מתכת, אבן ועוד. המעבדות יספקו למומחי השימור המסורים של יד ושם את התנאים המיטביים הדרושים לביצוע מלאכתם העדינה.
המתחם יאפשר גם עריכת סיורי מאחורי הקלעים לאורחים מיוחדים של יד ושם - סיורים שבמהלכם יוכלו המבקרים לצפות בעושר העצום של החפצים, המסמכים ויצירות האמנות של יד ושם שאינם מוצגים במכלול המוזיאוני, וגם הם מספרים את סיפוריהם הייחודיים של הנרצחים והניצולים. כמו כן, הפריטים במשכן ישמשו בסיס חיוני למחקר ולפעולות החינוך של יד ושם, וישולבו בסמינרים ובסדנאות הבין-לאומיים עבור אוצרים, מחנכים וחוקרים.
"הנאצים השקיעו מאמצים לא רק לרצוח את היהודים אלא גם למחוק את זהותם, זיכרונם, תרבותם ומורשתם .עבור רבים, כל הנותר היה יצירות אמנות, חפצים אישיים, תצלומים ומסמכים ששרדו בתנאים הקשים ביותר והופקדו ביד ושם כדי להנציח את סיפורי יוצריהם ובעליהם. באמצעות השימור והחשיפה של הנכסים האינטלקטואליים והרוחניים האלה, ישיב משכן האוספים לקורבנות את קולם ואת זהותם, ויבטיח שהם לעולם לא יישכחו".
יושב ראש הנהלת יד ושם אבנר שלו
לאה גולדשטיין היא העורכת בפועל של כתב העת "יד ושם ירושלים", אגף התקשורת, יד ושם.
