על הסלקציות באומשלגפלאץ, גטו ורשה 

"הגרמנים מובילים את היהודים הנותרים לתוך "הדוד", בין הרחובות זמנהוף, סטבקי, סמוצ'ה וגנשה, בהצטלבות רחובות מילה וגנשה חוסם שער של עץ את המדרכה לכל רחבה. דרך שער חיים ומוות זה זוחל ההמון בשורה עורפית. כל אדם נתון לבדיקה קפדנית. שורת אנשי ס"ס צעירים, ערנים, עומדת על המשמר... אקדחותיהם תלויים במדיהם. 'יותר מהר, יותר מהר', הם צורחים. צליפת מגלבים וקריאות אימה מתמזגים יחד.
ההמון צועד ללא סוף, דרך שער החיים והמות. חולפים אנשים חוורים, מבוהלים, עיניהם אדומות מן האימה. גברים עוזרים לנשיהם, אמהות מחבקות את פעוטותיהם. בנות מוליכות בזהירות אמהות ישישות. בני משפחה מנסים להישאר צמודים זה לזה ולהידחק כגוף אחד, וכל אחד מחזיק בידו את הכרטיס המקנה לו את זכות החיים, את "תעודת העבודה". הם מחזיקים את המסמך בדביקות כי זו הערובה היחידה לזכותם לחיות ומה שחשוב יותר - לזכות יקיריהם לחיים.
היום הוא היום הגדול. יום נאה הוא. השמש מצטחקת ברעננות נעורים. אונטרשטורמפיהרר הנדקטה מנגב את אגלי הזיעה מפניו האדומים, השמנים. לאחר מכן הוא מנגב גם את ערפו ומוכן שוב לפעולה. המגלב מצליף שוב ופוגע בקורבנות מוכי האימה בראשיהם, בפניהם ובכל מקום שניתן. קצין נמרץ, תקיף, מראה למבוהלים את כוון דרכם.
שמאל - לעבר סטבקי הוא שער המוות, משם יובלו לרכבת שתיקח אותם למלינקה ולטרבלינקה. זה המקום לנשים, לזקנים, לבעלי מום.
תנועת יד ימינה - זו הדרך ללשנו, לקרמליצקה, לנובוליפיה, היא דרך החיים. לימין יישלחו אלה שמעמלם וזיעתם אפשר עוד לסחוט רווח כל שהוא".