למורה:
ברוכים הבאים לחטיבה הרביעית. בחטיבה זו נעסוק ביחסן של האוכלוסיות המקומיות אל היהודים ובתגובות השונות לרדיפות. נמשיך ונתקדם עם מהלכי המלחמה, עד לכניעתה של גרמניה, ונראה כיצד המשיך רצח היהודים ואף הואץ, למרות תבוסתה הברורה של גרמניה בשנה האחרונה למלחמה.
המדיניות הנאצית נגד היהודים בארצות הכבושות התרחשה אל מול עיניהם של התושבים ומי שהיו שכניהם של היהודים במשך מאות שנים. רבים מהם היו עדים להתעללות, לגירוש ואף לרצח יהודים. תגובות האוכלוסייה המקומית נעו על הציר שבין הושטת סיוע ועזרה, לבין אדישות ושיתוף פעולה בחלק מן המקרים. רובם נכללו במה שנקרא 'הרוב הדומם' או 'העומדים מן הצד' ולא נקטו כל פעולה להצלת יהודים, אם בשל אדישות ואם בשל הפחד מענישה. אולם היה גם מיעוט קטן של אנשים אשר לא יכלו לעמוד מנגד ופעלו להצלת יהודים בדרכים שונות, במקומות שונים.
על כל אלו נלמד בתת חטיבה זו. תהליך הלמידה ילווה בטקסטים היסטוריים.
יחס האוכלוסיות המקומיות ליהודים
המדיניות הנאצית נגד היהודים בארצות הכבושות התרחשה אל מול עיניהם של התושבים המקומיים ומי שהיו שכניהם של היהודים במשך מאות שנים. רבים מהם היו עדים להתעללות, לגירוש ואף לרצח של יהודים. תגובות האוכלוסייה המקומית נעו על הציר שבין הושטת סיוע ועזרה, לבין אדישות ושיתוף פעולה בחלק מן המקרים. רובם נכללו במה שנקרא 'הרוב הדומם' או 'העומדים מן הצד' ולא נקטו כל פעולה להצלת יהודים, אם בשל אדישות ואם בשל הפחד מענישה. על כך אמר ההיסטוריון הבריטי איאן קרשו כי "הדרך לאוושויץ נסללה בידי השנאה, אבל רוצפה באדישות". אחרים שיתפו פעולה עם הנאצים: דיווחו על מקומות מסתור של יהודים, הסגירו יהודים ואזרחים שניסו להסתיר אותם ולעיתים אף השתתפו בתהליך הרצח וההשמדה. והיו כאלו, שלמרות איום עונש המוות למי שיסייע ליהודים, עזרו ליהודים בדרכים שונות – מצאו עבורם מקומות מחבוא, הנפיקו תעודות מזויפות, סיפקו מזון ועוד.
באופן כללי, ניתן להבחין בשלוש קבוצות מרכזיות: משתפי פעולה, הרוב הדומם והמצילים, כאשר שיתוף הפעולה או אדישות האוכלוסייה המקומית הושפע מגורמים שונים:
- מידת האנטישמיות במדינה הכבושה - תושבים רבים במדינות הכבושות החזיקו בתפיסה אנטישמית עוד לפני המלחמה. לא פעם תפיסה זו התחזקה והשפיעה על בחירתם שלא לסייע ליהודים ולעיתים אף לשתף פעולה עם הנאצים.
- תועלת אישית- חלק מהתושבים ניצלו את ההזדמנות כדי לגזול רכוש ועסקים של יהודים.
- מצוקתם של התושבים בעקבות המלחמה - המחסור והקשיים הובילו רבים מהם להיות אדישים לסבלם של היהודים.
- פחד מענישה - תושבים רבים חששו לגורלם ולגורל משפחתם אם יסייעו ליהודים ולכן נמנעו מלעשות זאת. לעומת זאת, הגרמנים הבטיחו טובות הנאה למי שיסגיר יהודים ובכך עודדו תושבים לשתף פעולה עם המדיניות הנאצית.
- מדינות שהיו בעלות ברית של גרמניה סייעו לגרמנים לבצע את מדיניות האפליה והרצח. בנוסף, הגרמנים הקימו יחידות רבות שהורכבו מבני העמים הנכבשים, שחלק מהמשרתים בהן לקחו חלק פעיל ברצח היהודים.
- זיהוי היהודים עם הקומוניזם: היהודים הואשמו בתמיכה בצבא האדום במדינות שאותן כבשה וסיפחה ברית המועצות ב-1939-1940.
חסידי אומות עולם: הגדרות, מניעים ודפוסים
'חסיד אומות העולם' הינו תואר רשמי המוענק על ידי יד ושם, בשם מדינת ישראל והעם היהודי, ללא-יהודים אשר שמו נפשם בכפם להצלת יהודים בשואה. המונח 'חסיד אומות העולם' נלקח מתוך המסורת היהודית. בספרות חז"ל השתמשו במונח על מנת לתאר לא-יהודי אשר בא לעזרתם של יהודים בעת צרה או מי שמכבדים את שבע מצוות בני נוח, ובהן האיסור על שפיכות דמים. חוק יד ושם עשה שימוש במונח ויצק לתוכו משמעות נוספת. החוק הגדיר את תואר חסיד אומות העולם, המוענק על ידי ועדה מיוחדת בראשות שופט בית המשפט העליון, על פי מערכת של קריטריונים וכללים מוגדרים:
- מעורבות פעילה של המצילים בהצלת יהודי אחד או יותר מסכנת מוות או מגירוש למחנות המוות
- סיכון לחייהם, חירותם או מעמדם של המצילים
- המניע הראשוני של המצילים היה לסייע ליהודים נרדפים. כלומר: ההצלה לא נעשתה עבור רווח כספי או תגמול אחר כגון המרת דתם של הניצולים, אימוץ ילדים וכו'.
- קיומן של ראיות למקרה ההצלה – עדות הניצולים שקיבלו את העזרה או, במקרים יוצאי דופן, תיעוד ממקור ראשון המבסס את אופי ההצלה והנסיבות להצלה.
כפי שלמדנו, יחסה של רוב האוכלוסייה המקומית ליהודים בתקופת השואה היה נגוע באדישות או בעוינות כלפי היהודים. מקומיים רבים ראו כיצד שכניהם זה מכבר הוצאו מבתיהם, נשלחו או נרצחו במקום; חלקם שיתפו פעולה עם הרוצחים; רבים הרוויחו משוד רכושם של היהודים. אולם היה גם מיעוט קטן של אנשים אשר לא יכלו לעמוד מנגד ופעלו להצלת יהודים בדרכים שונות, במקומות שונים. לעזרה ליהודים היו דרגות שונות: היו שנתנו מזון ליהודים, תחבו תפוח לכיסם או השאירו אוכל במקום בו יעברו יהודים בדרכם לעבודה; אחרים הובילו את היהודים אל אנשים שיכלו לעזור להם; חלק הסתירו יהודים ללילה אחד וביקשו שיעזבו למחרת; מעטים מהם לקחו על עצמם את מלוא האחריות על הישרדותם של היהודים. הדרכים לסיוע והצלה היו רבות - הסתרת יהודים בבתי המצילים או בחוותם; המצאת ניירות מזויפים וזהויות בדויות; הברחה וסיוע לבריחתם של יהודים; הצלת ילדים באמצעות משפחות מאמצות או ארגוני מחתרת. אלה מהמצילים שעמדו בקריטריונים שהצגנו למעלה, הוכרו כחסידי אומות העולם.
במקרים מיוחדים הוכרו דיפלומטים כחסידי אומות העולם, למרות שלא סיכנו חייהם. היות ודיפלומטים נהנו מחסינות דיפלומטית, הם הוכרו במקרים בהם פעלו ביודעין כנגד המדיניות של ממשלותיהם ו/או התעלמו מההוראות של הממונים עליהם ועל ידי כך הצליחו להציל מספר גדול יותר של יהודים. במקרה של מנזרים, כנסיות ומסדרים דתיים התואר מוענק לראש המוסד הדתי, כלומר, למי שעמד/ ה בראש ונשא/ה באחריות. במקרים מיוחדים, כאשר חברים במוסד הדתי פעלו בניגוד להוראות או עשו מעל ומעבר לחובתם, גם הם יכולים להיות מעומדים לתואר.
חשוב לציין כי רוב המצילים היו בתחילה עומדים מן הצד, כמו רוב סביבתם. במקרים רבים חל אצלם המפנה כאשר נתקלו בגירוש ורצח היהודים. בנקודה זו הם החליטו לפעול. לעיתים היו אלו היהודים שפנו ללא-יהודים על מנת לקבל עזרה. עם בקשת העזרה נאלצו אותם עומדים מן הצד לקבל החלטה מיידית. בדרך כלל הייתה זו מחווה אנושית אינסטינקטיבית, אשר נעשתה מתוך דחף רגעי, ושאולי רק מאוחר יותר הבשילה לכלל החלטה מוסרית. לעיתים היה זה תהליך הדרגתי שבו מעורבות המצילים בעזרה ליהודים הנרדפים עלתה בהדרגה עם הזמן. ההסכמה לתת מסתור בעת פשיטות או מעצרים – מתן מקלט זמני ליום או יומיים עד אשר ימצא מקום אחר – התארכו להצלה שנמשכה חודשים ואף שנים.
חסידי אומות העולם היוו קבוצה מגוונת. הם באו מרחבי אירופה, מדתות שונות ומכל השכבות החברתיות - משכילים ואיכרים חסרי השכלה, אנשי ציבור לצד אנשים משולי החברה, דתיים וחילונים, עירוניים ואיכרים. חלקם פעלו מתוך הכרה פוליטית, אידיאולוגית או דתית ובמקרים אחרים, מתוך הכרה בסבלו של האחר.
המחיר שמצילים שילמו על מעשיהם היה שונה ממדינה למדינה. במזרח אירופה, הגרמנים פעלו להוציא להורג לא רק את מי שהסתירו יהודים, אלא גם את בני משפחותיהם. במערב אירופה לעומת זאת הענישה הייתה בדרך כלל פחות קשה, אף כי גם שם חלק מהמצילים נאסרו ונשלחו למחנות, שם חלקם נספו. חסידי אומות העולם, שראו והיו עדים לאכזריות בה נרדפו היהודים, חיו בפחד מתמיד לגורלם ומעליהם ריחפה כל העת סכנת הלשנה או הסגרה מצד שכניהם או משתפי פעולה. אלו היקשו על ההחלטה לעזור או להמשיך ולעזור ליהודים. אלו שבחרו להסתיר יהודים נאלצו להקריב את חייהם היומיומיים.
ביחידה הבאה תוכלו לצפות בשתי עדויות ניצולים המתארים את הצלתם על ידי חסידי אומות עולם.
הצלה על ידי חסידי אומות עולם - עדויות
עדויות ניצולי שואה
