מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ה': 17:00-9:00

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:

המלחמה העולמית: פרק שלישי- המרידות בגטאות

למורה:

במהלך שנות השואה פרצו מספר מרידות בגטאות השונים. רוב המורדים בגטאות היו חברי תנועות הנוער, שהיו מהראשונים, ולעיתים אף היחידים, לאמץ את רעיון המאבק החמוש. הדבר נבע הן מגילם הצעיר ואמונתם העזה בדרכם ובעקרונות האידיאולוגיים שלהם, והן בשל העובדה שצעירים אלו היו נטולי משפחה וילדים, דבר שהקל מאד על ההחלטה להצטרף למאבק שכזה. חברי תנועות הנוער היו אלה שהקדימו להבין ולהפנים כי גורלם של יהודי הגטו נחרץ וסיכויי ההישרדות אפסיים. מה היו הקשיים אל מולם ניצבו חברי תנועות המרד? מה היו מטרותיהם? כיצד הגיב הציבור בגטו לרעיון המרד? על כל אלו נלמד בתת חטיבה זו. תהליך הלמידה ילווה בטקסטים היסטוריים, סרטונים היסטוריים, מפה אינטראקטיבית ומדרשי תמונה.
במסגרת תת חטיבה זו גם נלמד על החיילים היהודיים שלחמו בצבאות בעלות הברית.
 

נושאים אפשריים לדיון:

  • חשוב לציין כי ההתנגדות החמושה לא הייתה היחידה. חלק מהיהודים בחרו בהתנגדות רוחנית, בדומה למה שלמדנו ביחידה 'קידוש החיים'.
  • כשאנחנו דנים בהחלטות המורדים, עלינו גם ללמוד מה הניע את שאר הציבור שלא בחר להצטרף להתנגדות המזויינת. המורדים טענו כי "אין להם מה להפסיד". אם כן, מה חששו 'להפסיד' אלו שלא מרדו? אפשר לדון עם התלמידים מדוע לאנשים עם משפחות היה קשה יותר לברוח ליער או להצטרף להתנגדות חמושה בגטו. חשוב גם להדגיש שאנחנו היום יודעים את הסוף, מודעים לתהליכים, להקצנות בכל שלב, לחוסר האפשרויות שניצבו בפני היהודים. אבל היהודים, תוך כדי ההתרחשויות לא יכלו לדעת ולהבין זאת מסיבות שונות - אם בגלל שלא נחשפו לידיעות על השמדה, ואם בגלל שלא יכלו להאמין, כבני אנוש, לידיעות שכאלה. מה היו הסיבות לכך? באילו תקוות הם נאחזו? שאלות כאלו ואחרות, עליהן היום יש לנו תשובות, יכולות להביא את התלמידים להבנת אלו שבחרו שלא למרוד וליצירת אמפתיה כלפי הקורבנות.

מטרות, קשיים ודילמות

במהלך השואה היו מספר מרידות בגטאות. רוב המורדים בגטאות השונים היו חברי תנועות הנוער, שהיו מהראשונים, ולעיתים אף היחידים, לאמץ את רעיון המאבק החמוש. הדבר נבע הן מגילם הצעיר ואמונתם העזה בדרכם ובעקרונות האידיאולוגיים שלהם, והן בשל העובדה שהיו נטולי עול משפחה וילדים, דבר שהקל מאד על ההחלטה להצטרף למאבק שכזה. בנוסף, חברי תנועות הנוער היו אלה שהקדימו להבין כי גורלם של יהודי הגטו נחרץ וסיכויי ההישרדות אפסיים, בעוד שהמבוגרים יותר, ביניהם חלק מאנשי היודנראט, עוד קיוו להצלה ולהמשך קיומו של הגטו.
חברי תנועות המרי לא היו מנותקים מהמתרחש סביבם. הם היו מודעים לסיכויי ההצלחה האפסיים של המרד המזויין ולכן דחיקת הגרמנים או הצלת יהודי הגטו לא היו חלק ממטרותיהם. מרידות בגטאות נועדו להשיג שתי מטרות עיקריות אחרות – הצלת הכבוד היהודי ונקמה בנאצים. המורדים קיוו כי למרות 'חוסר ההיגיון' במרידות, הדבר יכנס לדפי ההיסטוריה כאירוע בו שמרו היהודים על כבודם האישי והלאומי. בנוסף הם קיוו כי למרות הפער הברור של הכוח הצבאי, הגרמנים יספגו בכל זאת אבדות וישלמו מחיר מסוים.

הקשיים השונים שעמדו בפני המורדים היו רבים - היעדר סיוע חיצוני, שכן, ברוב המקרים לחמו המחתרות לבדם, ללא כל סיוע מגורמים שנמצאו מחוץ לגטו, אפילו היו אלה גורמים שבעצמם התנגדו לגרמנים פיזית; הסביבה העוינת ואף האנטישמית בה נמצאו וחוסר שיתוף פעולה שכלל לא פעם הלשנות של התושבים המקומיים; מחסור קבוע בנשק ובתחמושת, שנבע מכך שלא היה בידי הלוחמים אמצעי תשלום להשגת נשק והם נאלצו להשתמש בנשק מאולתר ופחות יעיל; היעדר הכשרה צבאית, שבלטה יותר אל מול הצבא הגרמני המיומן; היעדר מודיעין ומידע בנוגע לתוכניות הגרמנים, מה שהקשה מאד על קבלת החלטות בנוגע לעיתוי פרוץ המרד; קשיי היומיום של מציאות החיים בגטו והייאוש וחוסר התקווה שליוו את המורדים בשל מצבם של בני משפחתם; התנגדות פנימית של חלק מיושבי הגטו ולעיתים גם של הנהגת הגטו וחברי היודנראט, שקיוו כי הידיעות על תבוסת הנאצים בחלק מהקרבות והעובדה כי הגטו יוכל להמשיך ולהיות יצרני, יובילו להצלת היהודים. בחלק מן המקרים, התנגדות שכזו הובילה לידי מאבק של ממש בין חברי המחתרת להנהגת הגטו וחלק מן הציבור.
המורדים ניצבו מול דילמות ולבטים רבים ומגוונים. ראשית, הם נאלצו להתמודד עם לקיחת האחריות הציבורית על מעשיהם. היה ברור להם כי המרד יגרור בעקבותיו תגובה קשה מצד הגרמנים והם וציבור היהודים בגטו יאלצו לשלם את המחיר. הבנה זו הכבידה על ההחלטה הסופית לפתוח במרד. בנוסף, הם נאלצו להתמודד עם דילמות טכניות הקשורות לאופן ניהול המרד – היכן כדאי לנהל אותו: האם ביערות (במידה והיו בקרבת הגטו) או דווקא בתוך שטח הגטו; האם כדאי בשלב מסוים, תוך כדי כאוס הלחימה, לברוח אל מחוץ לגטו ובעצם לנטוש בו את הציבור היהודי; מתי כדאי להתחיל את המרד, כי היה ברור לכל שפתיחה שכזו מבשרת על חיסול הגטו ותושביו, ולכן ניסו המורדים לנחש את כוונת הגרמנים לחסל את הגטו בכל מקרה על מנת לפתוח בהתנגדות.
ביחידה הבאה נלמד על מרד גטו ורשה, שהיה המרד הגדול ביותר בגטאות במהלך השואה, והמרד העירוני הראשון על אדמת אירופה בזמן המלחמה.

ייחודו של מרד גטו ורשה

מרד גטו ורשה, שהפך לסמל להתנגדות יהודית בשואה, פרץ ב-19 (תשעה עשר) באפריל 1943 והיה המרד העממי הראשון בשטח עירוני באירופה הכבושה בידי הנאצים. יותר מחודש ימים נאבקו חברי המחתרות ויהודי הגטו בגבורה. חלק ניכר מהם נספה במסגרת דיכוי המרד. מבין אלו שנתפסו, נורו ונרצחו בעינויים אלפים בשטח הגטו. על מהלך המרד ותוצאותיו - בסרטון שלפניכם.

מרחב למידה אינטראקטיבי - מרד גטו ורשה

לפניכם מרחב למידה המכיל חומרי הוראה וכלי טכנולוגיה חינוכית בנושא מרד גטו ורשה. מלבד הסרטון המונפש על המרד, תמצאו כאן מפה וציר זמן אינטראקטיביים. המפה האינטראקטיבית מכילה שאלות לדיון על בסיס תצלומי ארכיון ועדויות הלוחמים. היא יכולה לשמש כמוטיב המרכזי של השיעור או כפעילות חקר עבור התלמידים.

למרחב הלמידה האינטראקטיבי - מרד גטו ורשה >>>

לוחמים יהודים בצבאות בעלות הברית

כמיליון וחצי יהודים לחמו בצבאות הסדירים של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. במקרים רבים היה שיעור היהודים הלוחמים בצבאות רב מחלקם באוכלוסייה.
כ-500,000 חיילים יהודים לחמו במסגרת הצבא האדום. כ-120,000 מהם נהרגו בקרב וכ-80,000 שבויי מלחמה יהודים נרצחו בידי הגרמנים. במלחמה זו לחיילים היהודים היה סיכון כפול בשל יהדותם ובכל זאת, יותר מ-160,000 לוחמים יהודים בכל דרגי הפיקוד זכו באותות הצטיינות ולמעלה מ-150 איש זכו באות ההצטיינות "גיבור ברית-המועצות" – אות הכבוד הגבוה ביותר שניתן בצבא האדום.
כ-550,000 חיילים יהודים לחמו במסגרת הצבא האמריקני. הם שירתו בכל החזיתות, באירופה ובאוקיינוס השקט. כ-10,000 מהם נפלו בקרבות ויותר מ-36,000 לוחמים זכו בעיטורי הצטיינות. חיילים יהודים השתתפו בשחרור המחנות.

עם פלישת הגרמנים לפולין לחמו כ-100,000 יהודים בשורות צבא פולין - עשרה אחוזים מכלל הלוחמים בצבא - כשיעור היהודים בכלל אוכלוסיית פולין. במהלך קרבות ההגנה על פולין נפלו, נלקחו בשבי הגרמני או הוכרזו נעדרים כ-30,000 יהודים (כ-11,000 מהם נפלו בעת ההגנה על ורשה). אלפי יהודים שירתו גם במסגרת כוחות פולניים שונים שלחמו נגד הנאצים בצבאות בעלות הברית.
יחידות מיוחדות של יהודים מארץ-ישראל התארגנו במסגרת הצבא הבריטי, כדוגמת הבריגדה היהודית. בשנים 1946-1939 שירתו כ-30,000 יהודים ארץ-ישראלים בצבא הבריטי.
את סיפורם של כמה מן החיילים האלו תוכלו למצוא בתערוכה המקוונת "לוחמים לחירות".

 

עברו לפרק הבא: יהודי צפון-אפריקה במלחמת העולם השנייה