למורה:
עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון התאפשרה הודות לנסיבות חברתיות ומדיניות שנוצרו בגרמניה בתקופה שבין שתי מלחמות עולם. בבחירות לרייכסטאג - הפרלמנט הגרמני - בשנת 1924 השיגה המפלגה הנאציונל סוציאליסטית, הרי היא המפלגה הנאצית, שלושה אחוזים בלבד מקולות הבוחרים. אך כעבור שמונה שנים, בשנת 1932, היא כבר הפכה לסיעה הגדולה ביותר בבית הנבחרים ולכוח פוליטי דומיננטי. ב-30 לינואר 1933, מינה הנשיא פאול פון הינדנבורג את היטלר לקאנצלר (ראש ממשלה). כיצד התרחש תהליך זה? בתת חטיבה זו נלמד על הגורמים והנסיבות שהובילו לעליית הנאצים לשלטון ולהפיכתם ממפלגה שולית למפלגת השלטון.
שימו לב כי הנושא 'הגורמים לעליית הנאצים לשלטון' ירד במיקוד השנה. באפשרותכם להציג את הנושא בקצרה, במידה ויהיה בידכם זמן ללמדו, או לשלוח את התלמידים ללמידה אישית.
נושאים אפשריים לדיון:
רוב הציבור הגרמני לא בחר בהיטלר. כמו כן, רוב הציבור שבחר במפלגתו של היטלר לא עשה זאת דווקא מתוך מניעים אנטישמיים, אלא בגלל מצבה הרעוע של גרמניה בתחומים רבים. אין הדבר אומר כי האנטישמיות לא הייתה נפוצה בגרמניה באותם ימים, אך היא הפכה לפופולרית יותר לאחר עלייתו של היטלר לשלטון.
עלייתו של היטלר לשלטון, ביסוס משטרו וההערצה לה הוא זכה בקרב הציבור הגרמני, מלמדים אותנו על הדרך בה ניתן להפיץ שקרים ואידיאולוגיה הרסנית במסגרת שלטון טוטליטארי.
ניתן לחבר את כל הנאמר ללימודי אזרחות ולהדגיש את חשיבותה של הדמוקרטיה הליברלית וכיצד יש לשמור עליה מפני גורמים לא דמוקרטיים.
רפובליקת ויימאר והגורמים לנפילתה
לפניכם מושג מונפש קצר המציג את רפובליקת ויימאר והנסיבות לנפילתה. אלו מהווים רקע חשוב להבנת מכלול הגורמים שהובילו לעליית הנאצים לשלטון.
הגורמים שסייעו לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה
עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון התאפשרה הודות לנסיבות חברתיות ומדיניות שנוצרו בגרמניה בתקופה שבין שתי מלחמות עולם. רבים מן הגרמנים סירבו להשלים עם תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה וטענו שבוגדים מבפנים וחולשת העורף הם ששיתקו את החזית והובילו להתמוטטות. לטענתם ליהודים היה חלק נכבד בכך. בנוסף, המתנגדים לתנאי הכניעה שהכתיב חוזה ורסאי ראו בדמוקרטיה משטר כפוי שאינו הולם את המסורת והאופי הגרמני; תנאי החוזה וחובת הפיצויים גבוהים למנצחות התפרשו בתור נקמנות של המנצחים.
תחושת התסכול, אי-ההשלמה עם המצב והחשש מפני התגברות סכנת הקומוניזם, בנוסף לחוסר היציבות הכלכלית שפקדו את גרמניה בתום המלחמה, יצרו קרקע פורייה לצמיחת קבוצות ימניות רדיקליות ובכללן המפלגה הנאצית. ב-1925 הסתמנה אמנם רגיעה יחסית בעקבות שיפור כלכלי זמני ואווירה פוליטית נוחה, אולם המשבר הכלכלי הבין-לאומי החריף שפרץ בשנת 1929 העצים את תחושת הייאוש.
אדולף היטלר, חייל משוחרר שנפצע במלחמת העולם הראשונה, הצטרף ב-1919 אל קבוצה קטנה ושולית, שהפכה מאוחר יותר למפלגת הפועלים הגרמנית הנאציונל-סוציאליסטית. בתוך זמן קצר, הפך היטלר למנהיגה וגיבש את היסודות הגזעניים והאנטישמיים במצעה. ב-1923 נעשה ניסיון לבצע הפיכה ולתפוס את השלטון במינכן אך הניסיון נכשלּ. היטלר נאסר ובזמן זה כתב את ספרו 'מיין קאמפף' ("מלחמתי"), בו פרש את רעיונותיו בנוגע לתורת הגזע ולהשתלטות הנאצית על העולם כולו. היטלר, למרות התנגדותו לדמוקרטיה, הבין שעליו להיאבק על כיבוש השלטון בדרכים הלגיטימיות שהעמידה לרשותו הדמוקרטיה.
בבחירות של שנת 1924 לרייכסטאג – הפרלמנט הגרמני – השיגה המפלגה הנאצית 3 אחוזים בלבד מקולות הבוחרים והייתה מיוצגת בבית הנבחרים על-ידי 14 צירים. ב – 1928 אף צומצם כוחם. אך במערכת הבחירות של שנת 1930, הראשונה לאחר פרוץ המשבר הכלכלי הבין-לאומי, זכו הנאצים ל-18.3 אחוזים מן הקולות וקיבלו 107 צירים ברייכסטאג. שמונה שנים מאוחר יותר כבר היו הנאצים לסיעה הגדולה ביותר, עם 230 צירים, ולכוח פוליטי דומיננטי. הנשיא פאול הינדנבורג הטיל על היטלר את הרכבת הממשלה וב-30 בינואר 1933 עלה היטלר לשלטון.
עברו לפרק הבא: ביסוס המשטר הנאצי בגרמניה
