האידיאולוגיה הנאצית: פרק חמישי - נרדפים וקורבנות לא יהודיים

נרדפים לא יהודים על ידי המשטר הנאצי

תורת הגזע הייתה תיאוריה מדעית לכאורה שחילקה את המין האנושי לגזעים לפי סדר היררכי. היא נסמכה על תיאוריות שרווחו באירופה כבר במאה ה–19 ושנבנו תוך עיוות תורת האבולוציה והברירה הטבעית של דרווין. על בסיס תורה זו, נלחמו הנאצים גם ביסודות החולים והחלשים בתוך הגזע הארי ולא רק מחוצה לו. אף שהיהודים היו הקורבנות העיקריים של גרמניה הנאצית הם ראו בקבוצות מסוימות "בעיה" חברתית-גזעית שיש לעקרה מתוך גוף האומה הגרמנית. אנשים החולים במחלה פיזית או נפשית, אנשים שסבלו ממום גופני כלשהוא, הומוסקסואלים ועוד, כל אלו נחשבו למאיימים על חוזקה וטוהרה של החברה הארית ולכן היה הכרחי לסלקם. עוד על כך בפירוט הבא:

• נכים - בשנת 1933 נחקק בגרמניה 'החוק למניעת צאצאים פגומים', שהתיר לעקר כל אדם החולה במחלה נפשית או פיזית. עד סוף שנת 1937 עוקרו בכפיה כ–200 אלף בני אדם. בהמשך החלו הנאצים במבצע 'אותנזיה', שפירושו המתת חסד, ושנועד לחסל את אותם גרמנים בעלי פגמים פיזיים או נפשיים. במסגרת מבצע זה נרצחו כ–200 אלף גברים, נשים וילדים.
• סינטי ורומה (צוענים) - הנאצים ראו בסינטי וברומה 'בעיה' חברתית-גזעית שיש לעקרה. בעיקר נרדפו הנוודים שביניהם, וגורלם היה כגורל היהודים. מכלל 44,000 הסינטי והרומה שחיו ברייך, שולחו אחרי פרוץ המלחמה אלפים אל מחנות הריכוז. אחרים רוכזו במחנות מעבר שמהם שולחו בתקופת המלחמה לגטאות ולמחנות השמדה. בין 90,000 ל-150,000 סינטי ורומה נרצחו בידי הגרמנים ברחבי אירופה.
• הומוסקסואלים - ההומוסקסואלים הוצאו אל מחוץ לחוק משום שהנאצים ראו בנטייתם פגיעה בשאיפה הלאומית לריבוי טבעי ולחיי משפחה תקינים. כ-15,000 הומוסקסואלים נאסרו במחנות ואלפים נספו.
• הכנסייה הקתולית - החל משנת 1933 עצרה הממשלה הנאצית אלפי חברים במפלגת המרכז הקתולית הגרמנית, ובכללם כמרים קתולים. בתי ספר ומוסדות קתוליים נסגרו בהתאם למדיניות הטוטליטרית של המפלגה הנאצית ורצונה לחסל כל סמכות מתחרה. בשנות המלחמה דוכאו ארגונים קתוליים שונים ואלפי כמרים קתולים נכלאו ונרצחו בכל שטחי הכיבוש הנאצי.
• "עדי יהוה" - מיעוט נרדף נוסף, קטן במספרו, היו "עדי יהוה" ("דורשי מקרא"). אמונתם הדתית הייחודית גרסה שבאחרית הימים יישפטו מי שאינם נמנים עמם. הם התנגדו לשירות בצבא ונקטו עמדה ברורה נגד המשטר הנאצי. רבים מהם נעצרו ומקצתם נכלאו במחנות ריכוז.
• בני העמים הסלאבים - הפולנים נתפסו כסלאבים, כ"תת-אנושיים" וסבלו מכיבוש גרמני אכזרי. רבים מבני האליטות הפולניות נהרגו או נכלאו כי נחשבו כמנהיגים פוטנציאליים של ההתנגדות הפולנית. גם חיילים סובייטים שנפלו בשבי, נכנסו לאותה קטגוריה. וכך כ-3.3 מיליון חיילים סובייטים מתו בהוצאות להורג או באמצעות רעב והתעללות.
• אנשי אופוזיציה פוליטית - מתנגדיו הפוליטיים (קומוניסטים, סוציאל-דמוקרטים ודמוקרטים) של היטלר היו הקורבנות הראשונים לרדיפה שיטתית של הנאצים. הרשויות הגרמניות הקימו את מחנות הריכוז הראשונים בינואר 1933, ואלו שימשו כמרכזי מעצר "זמניים" למתנגדים פוליטיים, שנכלאו ללא משפט ובתנאים קשים. בין השנים 1933-1939 גזרו בתי המשפט הפליליים עונשי מאסר על עשרות אלפי גרמנים בגין "פשעים פוליטיים".

סוגי מחנות במשטר הנאצי

בדומה לדיקטטורות אחרות, השתמשה גם גרמניה הנאצית במחנות ריכוז, עבודה והשמדה על מנת למגר ולהשמיד את מתנגדיה ואת הגזעים הנחותים בעיניה, יהודים ולא יהודים. כפי שנראה בסרטון המונפש הבא, מערכת המחנות בגרמניה הנאצית התרחבה עם השנים, וכללה מחנות שונים עבור מטרות שונות.
 

תכנית 'האותנזיה' (Aktion T4)

לפי שני העקרונות הבסיסיים באידיאולוגיה הנאצית, תורת הגזע וטוהר הדם, ישנם גזעים עליונים בעלי תכונות מיטיבות וישנם גזעים נחותים (או אפילו אנטי גזעים כמו היהודים), להם תכונות הרסניות. לפי האידיאולוגיה הנאצית, תכונותיו ויכולותיו של כל גזע מולדות ועוברות בתורשה, ומכיוון שהעם הגרמני נתפס כגזע העליון, בעל התכונות הנעלות ביותר, הרי שיש לא רק למנוע את עירבובו עם גזעים נחותים אחרים אלא אף לשמור על טוהרו הפנימי ולסנן כאלו שאינם ראויים לטענתם לחיות או להתרבות.

כבר עם עליית הנאצים לשלטון החלו הממשל לעקר בכפיה גרמנים בעלי פיגור, לוקים במחלות נפשיות, עיוורים, חרשים או כאלו שסבלו ממום גופני כלשהוא, בהתאם לעיקרון טוהר הדם והגזע.

כחודש לאחר פרוץ המלחמה, באוקטובר 1939, החלו הגרמנים להוציא להורג באופן ממוסד אנשים חולים ובעלי מום, במסגרת מבצע 'האותנזיה', שפירושו, האירוני, היה המתת חסד. במסגרת מבצע זה, רצחו הגרמנים גברים, נשים וילדים בעלי מומים וחוליים שונים. חלקם הומתו באמצעות הרעבה עד מוות, חלקם באמצעות הזרקת רעל וחלק אחר הומת בתאי גזים. למרות שמאמצים רבים הושקעו בהסתרת המבצע, דבר הרציחות הגיעו לאזני הציבור. אזרחים רבים ובכללם אישים מקרב הכנסייה ובני משפחותיהם של הנרצחים מחו נגד המבצע. בעקבות כך הוציא היטלר באמצע 1941 הנחיה רשמית לביטול המבצע, אך עם זאת, בפועל המשיכו הרציחות, גם אם לאט יותר ותוך כדי הסוואה גדולה יותר. לפי הערכות, במסגרת מבצע האותנזיה, נרצחו כ–200 אלף בני אדם.

חשוב לציין בהקשר הזה כי האותנזיה היתה מקרה יוצא דופן בו דעת הקהל של הציבור הגרמני השפיעה על החלטות הממשל.

"60,000 רייכסמארק הוא מה שהאדם הזה הסובל ממחלה תורשתית עולה לקהילה במהלך חייו. אזרח עמית, זה גם הכסף שלך. קרא את Neues Volk. " - המגזין החודשי של משרד המדיניות הגזעית של המפלגה הנאצי

עברו לפרק הבא: סיכום