לקיבוצים היה חלק חשוב בהכנת המהגרים לארץ ישראל. במובנים רבים המשיכו הקיבוצים במחנות העקורים את המסורת הציונית של הקיבוצים הארץ ישראליים וההכשרות החלוציות. קיבוצים והכשרות אלה, שהיו פעילים בתקופה שבין המלחמות, בעיקר בפולין, גיבשו התאגדויות של בני נוער יהודיים שחיו בקהילה שיתופית מבחינה חברתית וכלכלית.
לעתים קרובות היו הקיבוצים חלק ממחנות העקורים, אך חבריהם חיו ביחידות נפרדות וביקשו לשמר את עצמאותם. מטרת הקיבוצים היתה להכין את חבריהם לעליה לארץ ישראל. לשם כך ניתנו בקיבוצים שיעורי עברית, שיעורים על ההיסטוריה של ארץ ישראל וכן הכשרה חקלאית. הקיבוץ הראשון מסוג זה היה קיבוץ בוכנוואלד, שנוסד בקיץ 1945.