המחתרת באלג'יריה
בסוף 1940, לאחר כיבוש צרפת בידי הגרמנים, החלה להתארגן באלג'יריה מחתרת אנטי־נאצית שרוב חבריה היו צעירים יהודים. בקיץ 1942 חבר אליהם שליח המחתרת הצרפתית כדי להכשיר את הקרקע למתקפת השחרור של בעלות הברית – מבצע לפיד. המשימה העיקרית שהוטלה על המחתרת הייתה שיתוק התקשורת, ניתוק הדרכים המרכזיות והחשכת הערים באלג'יריה כדי לסייע לכניסת צבאות בעלות הברית. הפלישה שהתקיימה בין 7 ל־8 בנובמבר 1942 נתקלה בהתנגדות עזה של צבאות וישי. אנשי המחתרת בראשות ז'וזה אבולקר החזיקו בחירוף נפש במשך יממה שלמה את העמדות עליהן השתלטו, עד לכניסת כוחות בעלות הברית לאלג'יר.
