לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות החלה התארגנות של פרטיזנים ללחימה בכובש הנאצי. הפרטיזנים, לוחמים לא סדירים, פעלו ביערות ובשטחי ביצות וניצלו את יתרונם היחסי בלחימה זעירה נגד הכוחות הגרמנים.
מטרת הפרטיזנים הייתה סיוע לשחרור ארצם מהכובש. את הפרטיזנים היהודים ייחד גם הרצון להצלה ולנקמה. הלחימה ביערות הייתה פתח הצלה ליהודים מעטים - לצעירים ולמי שעלה בידם להשיג נשק.
מספרם של הפרטיזנים היהודים בשטחי מזרח אירופה נאמד ביותר מ-20 אלף.
אלכסנדר בוגן (2010-1916)
אלכסנדר בּוֹגֶן (קצנבוגן) (2010-1916), צייר ומפקד יחידת פרטיזנים ביערות שבאזור וילנה, ליטא
אלכסנדר בוגן צייר כל העת אנשים, מקומות וארועים שהיה עד להם. בסוף 1941 הצטרף ליחידת הפרטיזנים של וורושילוב שפעלה ביערות נארוץ'. הוא השיג אישור ממפקדו, מרקוב, להתגנב לגטו וילנה ולהבריח משם מספר צעירים על מנת שאלה יצטרפו ליחידה. בוגן הסתובב בגטו ואייר וצייר את אשר ראה.
בוגן התמנה לפיקוד על יחידת היהודים "נקמה", וכשזו פוזרה, מונה למתעד הרשמי של חטיבת הפרטיזנים. הוא היה חמוש בתת-מקלע ובמחברת סקיצות, וצייר את חבריו לנשק במשך קרב אחר קרב. כדי לצייר השתמש גם בפיסות נייר ובקצות ענפים שרופים.
היחידה היהודית על־שם ז'וקוב
פולין, שלושה מפקדים יהודים ביחידת הפרטיזנים על שם ז'וקוב, לאחר השחרור, יולי 1944
בקיץ 1942 נמלטו יהודים מגטאות ביילורוסיה המערבית ליערות שמדרום למינסק. הם היו הבסיס ליחידת הפרטיזנים היהודית על־שם ז'וקוב, בפיקודו של ליובה גילצ'יק. היחידה הייתה מוקד משיכה ליהודים מגטאות האזור והם התקבלו אליה ללא נשק. לוחמי היחידה מיקשו מסילות ברזל, פגעו בתחנות משטרה ושחררו כ־250 יהודים ממחנה עבודה בסוורז'נה. בחורף 1943 כשהחלו הגרמנים במצוד נרחב אחר פרטיזנים, נדדו לוחמי היחידה והמחנה המשפחתי שנספח אליה לאזורי הביצות של פולסיה. לקראת מתקפת השחרור של הצבא האדום הועברה היחידה לאזור ברנוביץ' והשתתפה בלחימה באזור. ביולי 1944, עם השחרור, יצאו מהיער כ-270 לוחמי היחידה.
המחתרת בגטו מינסק ותנועת הפרטיזנים
חסיה פרוסלינה, חברת המחתרת במינסק, בלרוס
מראשית הקמתה, באוגוסט 1941, הציבה לעצמה המחתרת בגטו מינסק יעד מרכזי - יציאה ליער ולחימה בשורות הפרטיזנים. בתחילה הקימו חבריה בראשות המנהיג הקומוניסטי, הרש סמוליאר, רשת חשאית שאגרה נשק בתוך הגטו ויצרה קשר סדיר עם הפרטיזנים ביער. במחצית 1942, עם ריבוי האקציות ורציחתם של רבבות מתושבי הגטו החלה הבריחה ליערות. בסיועם של היודנרט המקומי ושל קַשָרים מתושבי הגטו, שנקלטו זה מכבר ביחידות הפרטיזנים, הגיעו כ־10,000 מיהודי גטו מינסק, ליערות הסמוכים לעיר. רבים נפלו בדרך, והנותרים היו ממקימי שבע יחידות פרטיזנים שלחמו בגרמנים.
מחנה המשפחות של האחים ביילסקי
טוביה ביילסקי, מפקד יחידת פרטיזנים בביילורוס, נובוגרודק, פולין
בסוף 1941, לאחר הרצח ההמוני שביצעו הגרמנים ביהודי אזור נובוגרודק, שבו נרצחו הוריהם של טוביה, זוסיה ועשהאל ביילסקי, החליטו האחים לצאת ליערות נליבוקי הסמוכים. מטרתם הייתה להקים יחידת פרטיזנים כדי לנקום בגרמנים ולהציל חיי יהודים. במהלך הזמן, התלכדו סביבם יחידים ומשפחות, יהודים פליטי גטאות ומחנות. בקיץ 1943 מנה מחנה המשפחות, בפיקודו של טוביה ביילסקי, כ־1,200 נפש. לצד לחימה בגרמנים הפך המחנה מקור הצלה ליושביו. טוביה, זוסיה ועמם רוב אנשי המחנה ניצלו. עשהאל, שהיה קצין בצבא האדום, נהרג בקרב נגד הגרמנים.
"אל תמהרו להילחם ולמות... אנחנו צריכים להציל נפשות. חשוב יותר להציל יהודים מלהרוג גרמנים."
טוביה ביילסקי
מחנה המשפחות בפיקוד זורין
שלום זורין
שלום זורין, יליד מינסק, ברח מהגטו ליער קוידנוב הסמוך בעקבות הרצח ההמוני שהתחולל ביהודי מינסק ב־7 בנובמבר 1941. ביער הצטרף ליחידת פרטיזנים בפיקודו של ידידו הביילורוסי, גנזנקו סמיון, ויחדיו הקימו גדוד פרטיזנים יהודי, ובו נמלטים מגטו מינסק. מלבד לוחמים אסף זורין ליחידתו יחידים ומשפחות שביקשו מפלט ביער. בשלהי 1943, מנתה יחידתו של זורין, שפעלה אז ביער נליבוקי, כ־800 יהודים ביניהם 150 ילדים. רובם ניצלו.
מידע נוסף על הבריחה מגטו מינסק למחנה המשפחות של זורין ביער >>>
