באביב 1942 החל גירוש יהודי סלובקיה לפולין. נוכח הגירושים ארגנה קבוצת פעילי ציבור יהודים - "קבוצת העבודה" - מאמץ לעצור את הגירושים. בראש הקבוצה עמדו גיזי פליישמן, מראשי ויצ"ו בסלובקיה, ומיכאל דב וייסמנדל, רב אורתודוקסי חרדי, ביחד עם דמויות ציבוריות מובילות ממגוון זרמים - ציונים, אורתודוכסים ומתבוללים.
במאמציה לעצור את הגירושים אימצה קבוצת העבודה מדיניות של מתן שוחד לפקידים בכירים בממשל הסלובקי ובקרב הנציגים הגרמניים. במהלך הדיונים בקיץ 1942 שילמה קבוצת העבודה כופר לדיטר ויסליצני, שליחו של אייכמן לסלובקיה. עקב שיקולים שונים הופסקו הגירושים בסתיו 1942, אך קבוצת העבודה האמינה שהפסקת הגירושים היתה עקב כספי השוחד שנתנה הקבוצה. הפסקת הגירושים שכנעה את קבוצת העבודה שמתן הכופר חיוני. כתוצאה מכך הגה הרב וייסמנדל את "תכנית אירופה" - הצלת יהדות אירופה דרך תשלום כופר. קבוצת העבודה קיימה דיונים עם האס-אס בעניין זה מנובמבר 1942 עד אוגוסט 1943. בתקופה זו יצרו חברי הקבוצה קשר עם ארגונים יהודיים באירופה ועם נציגי היישוב מארץ ישראל שישבו באיסטנבול, במאמץ לקבל את הסכמתם לתכנית ולקבל את הכספים הנחוצים. הדיונים עם הגרמנים הסתיימו בלא כלום והתברר שהיו רק מעשה רמיה נוסף של האס-אס.
למרות אכזבתם מכשלונה של "תכנית אירופה" לא נרתעו חברי קבוצת העבודה מהמשך מאמציהם להציל יהודים. ידיעות על הרציחות בפולין דחפו אותם לנסות לחפש מידע על גורלם של המגורשים לפולין ולעזור לאלה שברחו מפולין לסלובקיה למצוא מקומות מסתור ומסמכי זהות מזויפים. במקביל ניסו חברי קבוצת העבודה להפיץ את המידע על הרציחות, בתקווה לשבש את הגירוש הצפוי של יהדות הונגריה. מאמציהם נכשלו וחלק מהם נעצרו. בסוף 1944 נשלחו מנהיגיהם, הרב וייסמנדל וגיזי פליישמן, לאושוויץ.
באביב 1944 ברחו ארבעה אסירים יהודים מאושוויץ ורשמו דוחות מפורטים על הרציחות במחנה. רודולף ורבה ואלפרד וצלר הגיעו לסלובקיה במאי 1944. בהתבסס על עדותם חיבר חבר במחתרת קבוצת העבודה דוח ובו אזהרה בנוגע לתכניות לרצוח באושוויץ יהודים מהונגריה ומשטחים צ'כיים. שני נמלטים נוספים, צ'סלב מורדוביץ וארנושט רוזין, הפיקו דוח נוסף ביוני 1944, בו מסרו שרצח יהודי הונגריה החל. הדוחות הגיעו לרב וייסמנדל ולחברים אחרים בקבוצת העבודה. אלה שלחו את הדוחות לאנשים ולסוכנויות בהונגריה ובשוויץ, קראו לבעלות הברית להפציץ את אושוויץ ואת מסילות הרכבת המובילות אליו, וביקשו שהצלב האדום יבקר במחנה. הדוחות הגיעו למערב והמידע שהיה בהם הופץ. העולם החופשי למד על טבעו האמיתי של מחנה אושוויץ.
הרב אבא אברהם פרידר
אבא אברה םפרידר, הרב של קהילת נובה מסטו, היה אחד ממנהיגי "קבוצת העבודה". בין השנים 1944-1942 יזם פרידר מחנות עבודה ליהודים בסלובקיה כדי למנוע את גירושם למחנות המוות. הרב פרידר השמש בקשריו המיוחדים עם שר החינוך הסלובקי יוזף סיבאק כדי להעביר את בקשותיו ולקבל מידע שיעזור להציל יהודים. הוא עקב אחר גורלם של המגורשים לפולין וניסה לשמר קשר עמם. פרידר שרד את השואה אך אשתו ובתו נרצחו.
הרב מיכאל דב וייסמנדל (1956-1903)
הרב מיכאל דב וייסמנדל, רב ישיבת ניטרה ואחד מראשי "קבוצת העבודה" בסלובקיה.
באביב 1942, בשיאו של גירוש יהודי סלובקיה להשמדה, ניסו מיכאל דב וייסמנדל, רב ישיבת ניטרה, ויתר חברי "קבוצת העבודה", להציל את יהודי אירופה. הרב וייסמנדל היה בין אלה שהגו את הרעיון לשלם כופר לאס-אס כדי לעצור את הגירושים לפולין, והוא ניסה ליישם תכנית זו. ב-1944, לאחר הפוגה של שנתיים, חודשו הגירושים מסלובקיה לאושוויץ. הרב וייסמנדל ומשפחתו גורשו. הוא קפץ מרכבת הגירוש ושרד. אשתו וילדיו נרצחו.
גיזי פליישמן (1944-1897)
גיזי פליישמן, מראשי ויצ"ו (הארגון הבינלאומי של נשים ציוניות) ואחת ממנהיגי קבוצת העבודה בסלובקיה
גיזי פליישמן היתה פעילה ציונית, ממנהיגות ויצ"ו בסלובקיה ומראשי ארגון המחתרת "קבוצת העבודה". היא יזמה עזרה ופעולות הצלה ליהודי סלובקיה וליהודים אחרים, ועבדה בקדחתנות כדי לגייס את העולם החופשי לשם עצירת השמדתם של היהודים. בספטמבר 1942 כתבה גיזי לבתה בארץ ישראל: "אם אעבור תקופה קשה זאת, אני חושבת שאוכל לומר שלא חייתי את חיי לשווא... מעל לכל סבל אישי עומד כלל ישראל." כשחודשו הגירושים מסלובקיה בקיץ 1944, דחתה גיזי פליישמן הצעה להציל את עצמה. באוקטובר 1944 גורשה לאושוויץ ושם נרצחה.
