קהילת ורנה, בולגריה
בעיר הנמל ורנה שבבולגריה הייתה קהילה יהודית החל מהמאה ה-19. לצד הקהילה הספרדית הגדולה פעלה קהילה אשכנזית קטנה. יהודי המקום עסקו במסחר, מלאכה ופקידות מקומית. בתחילת המאה ה-20 מנתה הקהילה כ-1,300 נפשות. הקהילה הפעילה מערכת חינוך יהודית שכללה בית ספר יסודי וגן ילדים. בנוסף התקיימה בעיר פעילות ציונית ענפה.
בספטמבר 1939, לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, בהוראת שר הפנים, גורשו מבולגריה כל היהודים בעלי הנתינות הזרה או חסרי הנתינות. 4,000 יהודים נאלצו לעזוב את בולגריה בתוך זמן קצר. אחרי התערבות ההנהגה היהודית הועברו המגורשים לכפר איגנאטייבו ליד ורנה. קהילת ורנה דאגה למחסורם בתקופת שהייתם שם. במשך תקופה ארוכה במהלך המלחמה שימשה ורנה מקום יציאה למאות פליטים שנמלטו ממזרח אירופה ומרכזה בדרכם לארץ ישראל.
במרץ 1941 כרתה בולגריה ברית עם גרמניה הנאצית. בעקבות כך החלה חקיקה אנטי-יהודית והחרמת רכוש. ביוני 1943 החל גירוש יהודי ורנה, אך הוא הופסק בשל התנגדות ציבורית. לאחר המלחמה שבו רבים מבני הקהילה לוורנה וחידשו בה את החיים היהודיים. בהמשך עלו רובם לארץ ישראל.
משפחת אשכנזי
למשה ולונה לוי מהעיר ורנה שבבולגריה הייתה בת יחידה בשם רחל. המשפחה הייתה מסורתית. כאשר הייתה רחל בת תשע קנה לה אביה אקורדיון שבו היא נהגה לנגן בתנועת "מכבי" בעיר. לאקורדיון חיבר אביה רצועות קטנות על גבי הרצועות של האקורדיון עצמו על מנת להקל עליה את הנשיאה שלו. לאחר כריתת הברית בין בולגריה לגרמניה במרץ 1941 סבלו מהחקיקה האנטי יהודית וכמו שאר יהודי המקום הם נאלצו לענוד כפתור בצורת מגן דוד. בהמשך גורשה המשפחה מוורנה יחד עם שאר יהודי הערים הגדולות בבולגריה. הם נדדו לאזור הכפרים והתיישבו בכפר בשם פרסלב שם חיו שישה חודשים ללא חשמל ומים. משם עברו לכפר נוסף.
במשך היום אביה של רחל עבד עם האיכרים בשדות ורחל ואמה היו נשארות בחווה ומסייעות בתפעול שלה. רחל לקחה עמה את האקורדיון שלה כאשר עזבו את הבית ובערבים הייתה מנגנת ושרה יחד עם המארחים שלהם.
בספטמבר 1944, לאחר כניסת הצבא האדום לבולגריה, חזרה המשפחה לורנה. לביתם הם כבר לא יכלו לחזור כי גרו שם אחרים, וכל רכושם נבזז. אביה של רחל נפטר ממחלת הסרטן ורחל ואמה המשיכו לגור בוורנה. רחל השלימה את לימודיה בגימנסיה הצרפתית שנקטעו עקב המלחמה ובגיל 19 נישאה לאברהם ברוך ועלתה ארצה ב1948.
