קהילת צ'רנוביץ, רומניה [כיום אוקראינה]
יהודים התיישבו בצ'רנוביץ כבר במאה ה־15. בין שתי מלחמות העולם חיו בעיר כ־45 אלף יהודים והם היוו כ־40% מתושבי העיר. רובם עסקו במסחר ובתעשייה, והיו גם בעלי מקצועות חופשיים.
מיוני 1940 הייתה העיר בשליטת הסובייטים. הרומנים שבו והשתלטו עליה ב־5 ביולי 1941 תוך פוגרומים ביהודים. היהודים נשלחו לעבודות כפייה, סומנו ורכושם הולאם. לאחר מכן נכלאו בגטו ובאמצע אוקטובר החל גירושם לטרנסניסטריה. הם הועמסו על קרונות רכבת באלפיהם מדי יום. צעירים, זקנים וחולים מתו ברכבות. אחרים נרצחו אחר כך בירי ובמכות ביערות, או נספו בשל התנאים הקשים בגטאות ובמחנות בשטחי טרנסניסטריה. 15,000 מיהודי העיר נותרו בה עד סוף המלחמה.
משפחת דנקנר
לאו ורוזיקה דנקנר התגוררו בצ'רנוביץ שבחבל בוקובינה ברומניה ולהם שני ילדים, ארמנד (ניני) וגרטרודה (טרודי). לאו היה בעל מפעל גדול לעץ ועסק גם בהכשרת יהודים שהתכוננו לעלות ארצה. הוא העסיק את אלו שביקשו לצבור ניסיון בעבודת כפיים כחלק מהכשרתם לעלייה לארץ ישראל. בשנת 1938 שרפו לאומנים אוקראינים את המפעל שכבר היה לא מבוטח כי היה בבעלות יהודית. כאשר נכנסו הכוחות הסובייטיים לעיר ב-1940 נעצר לאו בתור קפיטליסט אך שוחרר כעבור יומיים.
בסתיו 1941, כשנפלה צ'רנוביץ תחת שלטון רומני וגרמני, הוקם בה גטו ומשפחת דנקנר נכלאה בו עם שאר יהודי העיר. ב-28 ביוני 1942, באישון לילה, ללא הודעה מראש, הוכנסו בני המשפחה לקרון משא צפוף וגורשו לטרנסניסטריה, בטרנספורט האחרון שיצא מהעיר. עמם גורש גם אחיה הצעיר של רוזיקה, דוצו.
חודש שהתה המשפחה על שפת הבוג במחצבת אבן ליד העיר לדיז'ין ומשם עברה לחווה חקלאית ליד הכפר קירסנובקה. כשהצטוותה להתפנות, התחבאה המשפחה בחווה וברחה לעיירה הסמוכה ז'ורין. בני המשפחה שכרו דירה מחוץ לגטו, שם חיו בתנאים קשים וסבלו מרעב ומקור. הם שרדו הודות לתכשיטים שמכרו למקומיים וכסף ששלחו להם בני משפחה. ביומניהן מתארות רוזיקה וטרודי את הקשיים שהיו מנת חלקן בשנים אלו.
בטרנסניסטריה עבד ארמנד בעבודות כפייה בסלילת כבישים, ושם נהג לחלום על הדברים שהיו חסרים לו: מגפיים, ארוחה גדולה ואוטו. את החלומות הללו גילף בעץ, וביום הולדתה של אמו העניק לה מכונית פולקסוואגן עשויה משני סוגי עץ מעשה ידיו.
דוצו נשלח לעבודות כפייה ליד אודסה ונפטר משחפת במרץ 1945 בגיל 25. לאורך השנים שמרה רוזיקה תלתלים משיערו.
במרץ 1944 נכנס הצבא האדום לז'ורין וכחודש לאחר מכן החלה משפחת דנקנר את דרכה חזרה לצ'רנוביץ. ביתה נבזז במהלך המלחמה ולא נותרו בו חפציה האישיים. ב-1947 ניסו בני המשפחה לעלות ארצה. הם גורשו לקפריסין, שהו שם שבעה חודשים והגיעו ארצה בשנת 1948.
![כרטיסי חבר בארגון "Hayarden" (הירדן - ועד להצלת שארית הפליטה ברומניה) שהונפקו עבור ליאו דנקנר ב-1947](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/00007_1.jpg "כרטיסי חבר בארגון "Hayarden" (הירדן - ועד להצלת שארית הפליטה ברומניה) שהונפקו עבור ליאו דנקנר ב-1947")
