סיפוריהם של המגורשים האחרונים, יוני 1944 – אפריל 1945
מבוא
גירוש יהודים מגטו לודז' לאושוויץ-בירקנאו. אוגוסט 1944
מאוספי יד ושם
בקיץ 1944 כבר נראה באופק סופה של גרמניה הנאצית. הצבא הגרמני נחל תבוסה אחר תבוסה ולמרות זאת המשיכה מכונת ההשמדה לפעול במלוא עוזה. בעוד שחלקים באירופה כבר שוחררו, נשלחו היהודים האחרונים ממקומות שהיו עדיין בשליטת הגרמנים. בתערוכה שלפניכם סיפורם של יהודים ששולחו ברכבות הגירוש שיצאו בחודשים האחרונים של המלחמה, מיוני 1944 עד אפריל 1945, מהולנד, הונגריה, יוון, צרפת, פולין, איטליה, צ'כיה וגרמניה. הם שולחו בקרונות הבקר לאושוויץ ולמחנות בגרמניה, לעתים ימים ספורים לפני שהגיעו המשחררים.
הסיפורים מבוססים על פריטים מארכיון יד ושם ואוספיו השונים: תיעוד אישי, עדויות, תצלומים, יצירות אמנות, דפי עד, יומנים, מסמכים, תיעוד מצולם ועוד. את פרטי השילוחים ומסלוליהם תוכלו למצוא בפרויקט המחקר המקוון "מסילות אל האבדון" באתר האינטרנט של יד ושם.
בקולם
ניצולי השואה ויטוריו ודריו ישראל מספרים על הקשר עם אביהם שהיה בכלא עד שגורש מטריאסטה לאושוויץ
ניצול השואה זולי-צבי שוורץ מספר על הגירוש מגטו לאיושמיז'ה לבית החרושת ללבנים במונור ומשם לאושוויץ
עדותה של ניצולת השואה פאולה ולט-קאופמן על פעילותה במחתרת "החלוץ" בפריס ומעצרה בידי הגסטפו ביולי 1944
על פי מדיניות הפתרון הסופי עקרו הגרמנים הנאצים ועוזריהם מיליוני יהודים מבתיהם ושילחו אותם אל מותם. הפעולה המאורגנת הזאת החריבה קהילות יהודיות שהתקיימו מאות שנים בכל המרחב שכבשה גרמניה. המוני יהודים הובלו ישירות לאתרי ההשמדה ורבים אחרים הועברו תחילה לתחנות ביניים דוגמת גטאות ומחנות מעבר. לא בכדי היה קרון הרכבת, ששימש אמצעי השינוע המרכזי, לאחד הסמלים המוכרים של השואה. הקרון, סמל הקדמה, הגלובליזציה והטכנולוגיה האנושית במונחי המאה התשע-עשרה והעשרים הפך להיות סמלה של נסיגה מוסרית מערכי אנוש אל תהום של תעשיית רצח שלא נודע כמותה. להמשך קריאה ...