קורט גרון (Gerron) נולד ב-1897 בברלין כקורט גרסון ((Gerson למשפחה יהודית מבוססת. בנם היחיד של מקס וטוני לבית ריזה (Riese). אביו ניהל עסק משגשג בתחום ההלבשה ואמו היתה עקרת בית שדאגה לחינוך בנה. גרון התגייס לצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, נפצע קשה פעמיים ושוחרר מהלחימה בחזית. הוא החל בלימודי רפואה ולאחר כשנתיים שב וגויס לצבא כרופא. לאחר המלחמה סיים את לימודי הרפואה וכשנה אחר כך החליט להתמסר למשחק. ההופעה הראשונה שלו היתה על בימת הקברט "קוקה" (Küka) בברלין. ב-1921 הצטרף לקבוצת הקברט "במה פראית" (Wilden Bühne), הראשונה בקבוצות הקברט במסגרתן פעל, וב-1924 נישא לאולגה-אולי לבית מאייר. גרון שיחק בתיאטרון של מקס ריינהרדט בברלין ובמקביל הופיע בסרטים אילמים. הוא צלח את המעבר לסרט המדבר. ב-1928 הופיע בתפקיד השוטר בראון בהצגת הבכורה של המחזה המוזיקלי "אופרה בגרוש" של ברטולד ברכט וקורט וייל בברלין. ההצגה הפכה להצלחה מסחררת והשיר "מקי סכינאי" מתוך המחזה, בביצועו, הפך ללהיט. ב-1930 הופיע לצד מרלן דיטריך בסרט "המלאך הכחול" בתפקיד הקוסם קיפרט. עד 1933 שיחק גרון בעשרות סרטים וביים רבים נוספים, והיה מהאמנים המצליחים בגרמניה.
בינואר 1933 עלו הנאצים לשלטון בגרמניה וזמן קצר לאחר עלייתם סולקו אלפי יהודים מתעשיית הקולנוע, הבידור, התיאטרון והמוסיקה, ביניהם קורט גרון. גרון היה בעיצומה של העבודה כבמאי על הסרט Kind, ich freu' mich auf Dein Kommen באולפני UFA בברלין והיה שותף לכתיבת התסריט. ב-1 באפריל 1933, יום החרם על יהודים בגרמניה, גורשו גרון ועמיתיו היהודים מהאולפן. לימים סיפרה השחקנית מגדה שניידר שנכחה באולפן: "כל אימת ששמו של גרון עולה, אני נזכרת בסצנה... עמדנו להתחיל לצלם כשמנהל ההפקה אמר שהוא רוצה לשאת דברים ליום החרם, ואז הוא אמר: 'כל היהודים, לעזוב את האולפן'. ראיתי רק את גבו הרועד של גרון כשהוא עזב. הוא בכה" (Felsmann und Prümm, Kurt Gerron - Gefeiert und Gejagt, p. 63). עוד באותו החודש עזב גרון את גרמניה וגלה לפריס עם רעייתו והוריו, ולאחר כשנתיים עבר לווינה. בעקבות האנטישמיות הגואה באוסטריה עבר בספטמבר 1935 להולנד. הוא התיישב באמסטרדם והמשיך לביים סרטים. ב-1937, כארבע שנים אחרי שגרון עזב את גרמניה, הוציא פיקוד הגסטפו באזור לינבורג (Lüneburg) צו האוסר על נהגי משאיות להציב על רכביהם תמונות של ארנסט רהם (Röhm) ושל השחקנים היהודים קורט גרון ופריץ גרינבאום, שככל הנראה עדיין זכו לפופולריות.
במאי 1940 כבשו הגרמנים את הולנד. גרון המשיך להיות פעיל כאמן גם תחת השלטון הנאצי בהולנד. בספטמבר 1943 נעצר ושולח יחד עם רעייתו אולגה למחנה הריכוז והמעבר וסטרבורק שבצפון מזרח הולנד, שם המשיך בפעילותו התיאטרונית קברטית. הוריו נעצרו עוד קודם לכן וב-4 במאי 1943 שולחו מווסטרבורק אל מותם בסוביבור. לא היו ניצולים משילוח זה. ב-25 בפברואר 1944 יצאה רכבת גירוש מווסטרבורק לגטו-מחנה טרזין (טרזיינשטט). בין המשולחים היו קורט ואולגה גרון. בטרזין הקים גרון קברט בידורי בגרמנית בו העלה את המופע "קרוסל" בהשתתפות ה"גטו סווינגרס".
ביקור משלחת הצלב האדום בטרזין
ביוני 1944 ביקרה משלחת של הצלב האדום הבין-לאומי בגטו טרזין. זמן קצר לפני הביקור המתוכנן שולחו מהגטו אלפי יהודים לאושוויץ כדי להקל על צפיפות היתר בגטו. לקראת הביקור עצמו קורצפה המדרכה לאורך מסלול ביקור המשלחת והוקם גן ילדים ליום אחד. רבים מהאסירים שנדחסו בחדרים צפופים בקומות הקרקע של הבתים לאורך המסלול המתוכנן פונו מהם, ושלושת חברי המשלחת, בהם שני נציגי הצלב האדום הדני, ביקרו ב"חדרי משפחה". הם הורשו לדבר אך ורק עם אסירים מיוחסים – יהודים דנים ונציגי ההנהגה היהודית – ורק בנוכחות אנשי האס-אס. חברי המשלחת צפו במשחק כדורגל ובאופרת ילדים והאזינו לרקוויאם של ורדי, שעל ביצועו החליט המנצח רפאל שכטר זמן רב לפני שידע מישהו על המסע ל"ייפוי העיר". התרמית הצליחה מעבר למשוער. בדו"ח שחיבר עוד באותו הערב ד"ר מוריץ רזל (Resel), נציג הצלב האדום הבין-לאומי בז'נווה, הוא תיאר את טרזיינשטט "עיר ככל הערים", שתושביה מקבלים מנות מזון הגדולות אפילו מהמנות של כלל האוכלוסייה ואינם חסרים דבר זולת משקאות אלכוהוליים וסיגריות. המשלחת ראתה בטרזיינשטט "יעד סופי" ולא חקרה על אודות מקום הימצאם של רבבות היהודים שעברו דרך הגטו בדרכם מזרחה.
בדצמבר 1943 החליטו הגרמנים לצלם בגטו סרט תעמולה והטילו על אסיר יהודי בשם יינדריץ' וייל (Jindřich Weil) לכתוב תסריט. ב-20 בינואר 1944 צולמו הגעת טרנספורט של יהודים מדנמרק ונאום קבלת הפנים של פאול אפשטיין, יו"ר מועצת הזקנים של טרזין, כדי שיכללו בסרט. לאחר ביקור משלחת הצלב האדום ביוני 1944 חידשו הגרמנים את העבודה על הסרט והטילו על חברת החדשות "אקטואליטה" מפראג להפיק ולצלם את הסרט. הפעם הוטל על קורט גרון לכתוב את התסריט ולהיות ראש צוות ההפקה היהודי של הסרט. גרון נסמך על טיוטות התסריט שכתב וייל. הצילומים החלו ב-16 באוגוסט 1944 ונמשכו עד 11 בספטמבר 1944. באמצע ימי הצילום השתלט קארל פצ'ני (Karel Pečenẏ) מחברת אקטואליטה על ההפקה ודחק את גרון לתפקיד עוזר במאי.
תושבי הגטו אולצו להשתתף בסרט. מאות מהם הצטוו להופיע כניצבים. אחרים נבחרו לשחק תפקיד מוגדר. הסרט נוהל בפיקוח צמוד של האס-אס. ב-28 בספטמבר 1944, טרם הושלם הסרט, החל גירושם מטרזין לאושוויץ של כ-18,500 יהודים. ב-28 באוקטובר יצא השילוח האחרון מטרזין שיעדו אושוויץ. בין המשולחים בגירוש האחרון היו קורט גרון ואשתו אולגה. מרבית השחקנים, הניצבים והפעילים בסרט שולחו לאושוויץ במהלך אוקטובר. ב-26 באוקטובר קיבלו המיועדים לגירוש הודעה להתייצב עוד באותו ערב בקסרקטין המבורג לקראת שילוחם. הותר להם להביא מעט מטען.
עליזה אהרמן (לימים ש"ק) תיעדה ביומנה את האירועים בטרזין מאוקטובר 1944 עד לשחרור במאי 1945. כתבה עליזה:
28 באוקטובר 1944
עלייה לקרונות. הנחיות. אחרוני המנהיגים נוסעים, מחלקות שלמות ריקות לחלוטין. במקום שהיו קודם 100, כעת 3 אנשים. כל המטבחים פרט לשניים, סגורים... סכנת מוות בכל ביקור במפקדה, אחריות לא-אנושית לחייהם ולמותם של אלפים. 2,038 איש, 50 איש ויותר בקרונות-בהמות. גינתר [קצין האס-אס הנס גינתר] הורה לאטום בפחים את החלונות הזעירים האחרונים, כדי שיובלו בלי טיפת אוויר ואור על הררי מטען משך 24 שעות, עם דלי אחד ל-50 איש והכל נורא מדי. אני הרוסה לגמרי.
29 באוקטובר 1944
הגטו מאורגן מחדש. נגמרו הטרנספורטים, לעת עתה.
בין המשולחים מטרזין לאושוויץ היו גם עדה וד"ר וילי לוי. בעדות מ-1946 סיפרה עדה:
ב-28 באוקטובר 1944 נזרקנו בעלי ואני לתוך קרון משא שצר היה מלהכיל את האנשים, ונאטם מיד... התנאים הנוראים של הטרנספורט הזה שנמשך ימים אחדים הביאו אותנו לייאוש מוחלט וקרוב למוות. זה נראה לנו כשיאו של הנורא מכל. האם יכול להיות משהו נורא יותר? ... לאחר מסע המוות הזה אל הלא נודע המוחלט, ללא אוויר, ללא מים, ללא אור, עומדים צפופים, לא פעם בין אנשים מתים, הורידו אותנו [מן הקרון] באמצע הלילה. לא ידענו היכן אנחנו נמצאים. קיבלו אותנו אנשי אס-אס עם אלות... הנשים הופרדו מיד מן הגברים, ולמרות שעדיין קיוויתי לראות את בעלי שוב למחרת, ניסיתי להגניב עוד מבט חשאי אחד אל וילי שלי באווירה המפחידה הזו, ובכל זאת, לא הבנתי שזו תהיה הפעם האחרונה [שאראה אותו].
ב-30 באוקטובר הגיעו המשולחים לאושוויץ. "צעדנו קדימה, הנשים, בזוגות ועמדנו תחת אור הזרקור - ימין, שמאל. אני הופניתי שמאלה. אולצנו לצעוד בלילה בדרך עפר. על פנינו חלפו משאיות עם חברינו", סיפרה עדה, "בקושי עמדנו על הרגליים מרוב כאבים ותשישות. לא ידענו שהעומדים במשאיות מובלים אל מותם. איש לא ראה אותם או שמע מהם שוב".
הסרט "טרזיינשטט – סרט דוקומנטרי מאזור ההתיישבות היהודית" הושלם במרס 1945 - האס-אס שלח צוות לגטו כדי להקליט קטעים ולשלבם בפס הקול - ומעולם לא הוקרן בפני הקהל הרחב. הרשימות שכתב וערך גרון במהלך הצילומים שרדו. הסרט עצמו נעלם בסוף המלחמה ומדי פעם התגלו קטעים ממנו, אך אין בנמצא עותק שלם שלו. בפי אסירי טרזין כונה הסרט באירוניה "הפיהרר מעניק עיר ליהודים". קטע מהסרט מוצג בתערוכה זו.
ב-1995 מסר ליד ושם ג'רלד ארליך, אחיינם של קורט ואולגה גרון, דפי עד לזכרם.
![קורט גרון (יושב במרכז) על הבמה ב"תיאטרון ההולנדי" (Hollandsche Schouwburg), אמסטרדם, 1941-2. באדיבות המוזיאון היהודי, אמסטרדם](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/03_462.jpg "קורט גרון (יושב במרכז) על הבמה ב"תיאטרון ההולנדי" (Hollandsche Schouwburg), אמסטרדם, 1941-2. באדיבות המוזיאון היהודי, אמסטרדם")
