סיפורה של הקהילה היהודית במיר

"האנשים אינם – אבל עקבותיהם נשארו."

אידה פינק, "עקבות", כל הסיפורים

"אלול 1945. שקט בעיירה. אין זכר לחיים היהודיים של פעם. קולות היקרים שחיו פה מהדהדים בזיכרוני, קולותיהם של אלה שחיו פה פעם חיים רגילים. אלו שהשכם בבוקר רצו לבית הכנסת לומר סליחות בימים הנוראים, אלו שהלכו לבית הקברות והשתטחו על קברי אבות ופרקו מעליהם את הדאגות והצרות, הנשים שנושאות קולן בתפילות ותחינות... כל שנותר הוא ארבעה קברי אחים".

דבורה רקוביץ'-רעסל, "מיר געזעגענען זיך מיט די קברים" [אנו נפרדים מהקברים], ספר מיר, ע' 649

רובם המכריע של יהודי מיר נרצחו. נותרו רק מסמכים, עדויות, דפי עד ותצלומים אשר מספרים את סיפורם – עדות לרדיפה של קהילה יהודית שלמה. רבנים, ישיבות, מורים ותלמידיהם, סוחרים ועובדי כפיים. גברים, נשים וטף.

כל משפחה וכל שם מייצגים עולם ומלואו, עם היסטוריה וזיכרונות. לפניכם סיפורן של שתי משפחות יהודיות ממיר וסיפורו של איש מיוחד במינו – אוסוואלד רופאייזן, שלזכותו עומדת הצלתם של יותר ממאתיים מיהודי גטו מיר.

אנו רואים את פניהם, מתוודעים לשמותיהם וחושפים את סיפורם, וכך אנו זוכרים:

• ניצולי שואה ממיר בישראל
• משפחת רזניק
• משפחת פקר
• אוסוואלד רופאייזן