יוסף פולניצקי נולד ב-2 בינואר 1924 בבז'סקו (Brzesko) שבפולין. הוא גדל במשפחה אורתודוקסית. להוריו אברהם אלתר ופרידה היו שלושה ילדים נוספים: הנרי, סלומון ויעקב. יוסף היה הולך לבית ספר פולני בבוקר ולומד ב"חדר" עם מלמד אחר הצהריים עד לשעות הערב המאוחרות. בשעות הפנאי למד לנגן על כינור. כאשר חגגו לו בר מצווה ב-1937 קיבל מדודו תיק תפילין לבר מצווה. הדוד היה בעל בית חרושת לרקמה ובו רקם את התיק. התיק היה בצבע ירוק כהה. מצד אחד נתפר מגן דוד לצד שנת בר המצווה תרצ"ז ושמו המלא, יוסף אשר פאלאניעצקי. מהצד השני נתפרו ראשי תיבות בלועזית, J.A.P, וקישוט פרחוני.
עם פרוץ המלחמה בספטמבר 1939 , לאחר ההפצצה השנייה בבז'סקו, ברחו יוסף ומשפחתו מזרחה. הם הגיעו לעיר במזרח פולין והסתתרו בעלית גג בית הכנסת יחד עם משפחה נוספת. הסובייטים הגיעו לעיר והורו לכל המשפחות היהודיות להתייצב. המשפחות הצטוו להפוך לאזרחים סובייטים או לשוב למערב פולין שהיה בידי הנאצים. משפחתו של יוסף בחרה לשוב מערבה אך נשלחה במסע של שלושה שבועות ברכבת למחנה עבודה באזור נובוסיבירסק לסיביר, שם שהו כשנה וחצי ועבדו בחטיבת עצים. כאשר גרמניה פלשה לברית המועצות ביוני 1941 השתנה המצב והיהודים הפולנים בסיביר לא נחשבו עוד אסירים. המשפחה עברה לטשקנט ומשם לקולחוז באזור לנינבד (Leninabad) בטג'יקיסטן, שם עבדה בשדות כותנה וחיה בתנאים קשים. כל בני המשפחה חלו במחלות שונות.
בכל תלאות הנדודים, גם בתנאים הקשים ביותר, שמר יוסף על תיק התפילין ולקח אותו עמו. ב-1941 הכין קופסאות מקליפת עץ לִבנה על מנת לשמור על התפילין במהלך המעברים.
יוסף ומשפחתו שרדו את השואה. לאחר השחרור שבו באישור לפולין ומשם עברו לגרמניה. הם שהו במחנות עקורים ועברו לבלגיה, שם הכיר יוסף את דוריס. השניים נישאו והיגרו בנובמבר 1951 לסינסינטי, אוהיו, בארצות הברית. שאר בני משפחת פולניצקי הגיעו בעקבותיהם כעבור חודש והתיישבו אף הם בסינסינטי.
_1.jpg?itok=UGHJxmUk "הסידור שקבלה גבריאלה כהן לאחר השחרור")
