שאול ריייכמן היה סוחר בדים שהתגורר בלנס שבצרפת יחד עם אשתו השנייה הלה וילדיו סופי, אסתר ופול. במאי 1940, עם הפלישה הגרמנית לצרפת, נעה המשפחה לכיוון דרום צרפת אך נעצרה בעיר רי (Rue). הדרכים היו חסומות והם חזרו ללנס. לאחר מספר חודשים ניסו בני המשפחה לברוח בשנית לדרום. שאול וחיה מכרו את כל נכסיהם, החביאו את הכסף בבגדיהם ויצאו לדרך. בפברואר 1941 הגיעו לפריז ועלו על רכבת לעיר פיו (puyoo). עם הגעתם נתפסו ונלקחו לתחנת משטרה. הכסף שהוחבא בבגדים התגלה ובני המשפחה הואשמו בהברחת כספים ובנסיעה ללא רישיון. שאול לקח על עצמו את האשמה על הברחת הכספים ונשלח לשלושה חודשי מאסר בבאיון (Bayonne). הלה, סופי, אסתר ופול נשלחו לשלושה שבועות מעצר בביאריץ ואז חזרו לפריז, שם שהו אצל קרובי משפחה והמתינו לשחרורו של שאול.
באפריל 1941 ברחו בני המשפחה לכפר בנז'אק (Bénéjacq) בדרום מערב צרפת. הם שילמו לתושב הכפר ז'אן באדי וזה הגיש בקשה לאפשר להם לגור שם בתור עובדים שלו. האישור התקבל והם שהו שם כשנה וחצי.
באוגוסט 1942 הועבר פול בן השמונה בסיוע של האוז"ה, מפעל הסיוע לילדים, למחבוא במנזר. לפני שעזב את משפחתו, הוא זוכר שאביו אמר לו: "תזכור תמיד שאתה יהודי, אבל אסור לך לגלות את זה לאף אחד. בעת רחצה ובשירותים תשתדל להיות לבד." זאת הייתה הפעם האחרונה שראה את אביו.
בנובמבר 1942 השתלטו הגרמנים על צרפת של וישי. שאול נעצר בבנז'אק בפברואר 1943. הוא נשלח למחנה המעבר גירס, משם הועבר למחנה דראנסי. משם הספיק לשלוח גלויה להלה ובה ביקש מכל בני המשפחה להיות אמיצים והביע תקווה שיפגשו בקרוב. במרץ 1943 גורש ברכבת למיידנק, שם נרצח.
לאחר שנלקח שאול התארגנה הלה לבריחה. היא השאירה את חפצי המשפחה אצל בעל הבית שחתם על התחייבות להחזיר לה אותם לפי דרישתה. בקיץ 1942 התפנה פול עם ילדי המנזר לסאן-מרטן-וזובי (Saint-Martin-Vésubie) שבאלפים, על גבול איטליה. הלה ברחה לשם אף היא ומשם ברחה לרומא והסתתרה במנזר.
סופי ואסתר הוברחו לחווה חקלאית באזור טולוז, שם החלו להיות פעילות בארגון מחתרתי ציוני. הן הסתירו והבריחו יהודים והנפיקו תעודות מזויפות. פול הוברח לשוויץ ואומץ על ידי זוג יהודים. מהם נשלח לבית ילדים יהודי בעיירה בה (Bex), שם נשאר עד תום המלחמה.
לאחר המלחמה היו סופי ואסתר פעילות באיסוף ילדים יהודים שהיו מוחבאים בתקופת המלחמה, ובהעברתם לבתי ילדים. סופי באה לאסוף את פול. בתחילה לא זיהה את אותה. כשהגיע ארצה ביוני 1945 שינה את שמו לפנחס. בשנת 1950, כאשר היה בן שש עשרה והתבקש להוציא תעודת זהות, החליף את שם משפחתו מרייכמן לבן שאול, על שם אביו שנספה.
_1.jpg?itok=UGHJxmUk "הסידור שקבלה גבריאלה כהן לאחר השחרור")
