מישו רייכמן נולד בטרגו אוקנה (Târgu Ocna) שברומניה למנשה ואנטה-חנה. להוריו נולדו עשרה ילדים. שבעה מהם שרדו את גיל הינקות: סופי, בטי, לאורה-לאה, קלרה, מישו (נ. 1910), בלה וחיים. ב-1925 עברה המשפחה לבוקרשט. עד 1935 עלו לארץ ישראל לאורה, בלה וחיים, שהיו פעילים בארגונים ציוניים.
סילביה מרקו נולדה בבוקרשט שברומניה ב-1913 לאשר ורוזה, השניה מבין חמישה אחים ואחיות (מרטין, סילביה, סוזטה, סורינה ומנחם-מנדי).
מישו למד משפטים אך לא זכה לסיים את לימודיו וסולק מהאוניברסיטה בגלל חוקי הנומרוס קלאוזוס שהיו נהוגים גם ברומניה. הוא שירת שנתיים בצבא הרומני וב-1936 נישא לסילביה מרקו. לאחר נישואיו הקים עסק עצמאי בתחום המסחר בעץ. הוא נסע בכל רחבי רומניה, חכר חלקות יער לכריתת עצים, דאג להוביל את העץ למנסרות וראה ברכה בעסקיו. כשהוטלו מגבלות על יהודים ברומניה בסוף שנות השלושים, נאלץ מישו להפסיק לסחור בעץ ופתח עם סילביה חנות קטנה למכירת בשמים בבוקרשט - "פרפומריה". הוא ייצר בשמים מתמציות בחדר אחורי, וסילביה מכרה את הבשמים בחנות.
במהלך הפוגרום ביהודי בוקרשט בינואר 1941 נרצח אביו של מישו, מנשה רייכמן. האירועים הקשים הובילו את בני משפחת רייכמן לחפש נתיב הצלה והם החליטו לעלות לארץ ישראל ולהתאחד עם בני המשפחה שכבר עלו. בני משפחת רייכמן היו בין הראשונים שרכשו כרטיסי הפלגה לסטרומה. בדצמבר 1941 עלו בני המשפחה על הסטרומה: מישו וסילביה, אמו של מישו חנה, אחותו קלרה, אחותו בטי רוזנצווייג, בעלה ושלושת ילדיה. אחותו סופי דיאמנט, בעלה ושתי בנותיהם היו אמורים לעלות על הסטרומה אך התחרטו בגלל השמועות על מצבה הרעוע של האנייה. שתי אחיותיה הרווקות של סילביה, סוזטה וסורינה, הצטרפו להפלגה. לפני הנסיעה שלחו השתיים את חפצי הנדוניות שלהן לארץ ישראל.
ב-24 בפברואר 1942 טובעה הסטרומה על ידי צוללת סובייטית. כל נוסעיה, למעט אחד, וכל אנשי הצוות טבעו בים השחור. ביניהם היו מישו, סילביה ובני משפחתם שהיו אתם על האוניה. "ידיעה על טביעת הסטרומה התפרסמה כבר למחרת היום", סיפר מנחם מרקו, אחיה של סילביה, "היתה כתבה קטנטנה בעיתון. גם אבא וגם אמא קראו עיתון כל יום. כך נודע לנו. אמא הסתירה את הידיעה מאבא ואבא הסתיר מאמא... ואני הסתרתי משניהם... בסוף זה התפרסם... איבדנו את שלוש האחיות שלי".
ב-1946 עלה מנחם מרקו, אחיהן של סילביה, סוזטה וסורינה, לארץ ישראל. הוריו עלו ב-1949. מנחם הצליח לקבל את חפציהן של אחיותיו שנשלחו לארץ. לימים נתרמו פריטים מהנדוניות של סוזטה וסורינה ליד ושם והם מוצגים במוזיאון יד ושם לתולדות השואה, עדות אילמת לאסון הסטרומה.
ב-1955 מסר מנחם-מנדי מרקו ליד ושם דפי עד לזכר אחיותיו סילביה, סורינה וסוזטה. שנה אחר כך מסרה ליד ושם בלה פלורנטל, אחותו של מישו, דפי עד לזכר אמה, אחיה, אחותה קלרה, אחותה בטי רוזנצווייג, בעלה של בטי וילדיה, כולם קורבנות אסון סטרומה.
