שאלות נפוצות

אובדן חיי אדם בכל מלחמה - כולל במלחמה הנוכחית - הוא דבר מצער. עם זאת, המצב ברצועת עזה אינו בר השוואה בשום צורה לשואה או לרצח עם. במהלך השואה נרצחו כשישה מיליון יהודים באופן מתועש, על ידי אנשים שהאמינו בכל לבם שמותם של היהודים חיוני לטובת המין האנושי. מחנות השמדה הוקמו במיוחד לשם רציחתם השיטתית של גברים, נשים וילדים יהודיים. במחנות נאציים אחרים נשללו באופן מכוון מהיהודים (ובחלק מהמקרים גם מקורבנות אחרים) חירותם וכבוד האדם הבסיסי, וכמעט תמיד הם הועבדו עד מוות מכיוון שנחשבו פחותים מבני אנוש ומותם נחשב תוצאה רצויה. בימים אלה מתנהלת לחימה בישראל וברצועת עזה. תושבי רצועת עזה סובלים רבות עקב הדרך הברוטלית בה כופה עליהם ארגון החמאס את המלחמה, אך איש אינו קורבן של רצח המוני או מועבד עד מוות. מטרתם של הנאצים היתה לרצוח כל יהודי באירופה, ובסופו של דבר בעולם, במדיניות של רצח המוני שיטתי של כל היהודים - גברים, נשים וילדים - פשוט מכיוון שהיו יהודים.

העימות בין הפלסטינים וישראל הוא סכסוך על קרקע וריבונות - סכסוך על נושאים מוחשיים ולו היסטוריה ארוכה ומרה - אך ארגון החמאס קורא להשמדת ישראל ולרצח רבים מתושביה ככל האפשר. מכאן עולה שהחמאס, במהותו, הוא ארגון טרור אנטישמי השואף לרצח עם. כעת מעורבת ישראל במבצע צבאי שנועד למנוע מהחמאס להוציא לפועל את כוונותיו הרצחניות. למרות מחיר הדמים הטראגי, הנובע מהלוחמה, אי אפשר לפרש זאת בשום אופן כביצוע שואה על ידי ישראל.

בדיון הציבורי, המונח "רצח עם" (ג'נוסייד) נמתח לעתים תכופות הרחק מעבר להגדרתו המשפטית. במרחב הציבורי נעשה לעתים קרובות שימוש שגוי במונח "רצח עם" כדי לתאר כל פעולה צבאית שכתוצאה ממנה יש קורבנות אזרחיים, וזאת בלי כל התייחסות לגורמי הפעולה, לסיבתה, לכוונתה או להשפעתה. לעתים קרובות נעשה שימוש במונח זה על מנת להציג את הארועים בצורה מעוותת ולזכות ברווחים תעמולתיים.

הגדרת הפשע של רצח עם - כפי שאומצה על ידי ארגון האומות המאוחדות בדצמבר 1948 - היא ספציפית יותר. היא כוללת שני חלקים: החלק הראשון של ההגדרה דן בכוונה להשמיד באופן מוחלט קבוצת בני אדם שמוגדרת על פי גזע, לאום, אתניות או דת. החלק השני של ההגדרה דן בכוונה להרוס את יכולתה של קבוצה להתקיים כקבוצה על ידי רצח המוני בררני, הרס המנהיגות הפוליטית והתרבותית, והרס התרבות. שני חלקי ההגדרה אינם זהים, אך קשורים זה לזה באופן הדוק. החלק הראשון של ההגדרה מתאר באופן מדויק למדי את מה שניסו הנאצים ושותפיהם השונים והמגוונים לעשות ליהודים במלחמת העולם השנייה, ואת מה שנודע לימים בשם "השואה". החלק השני של ההגדרה מתייחס לרשימה ארוכה למדי של ארועים היסטוריים שיש להחשיבם רציחות עם.

לפי הגדרתו של ארגון האו"ם, ועל פי העובדות בשטח, המונח "רצח עם" אינו רלוונטי למצב המלחמה הנוכחי ברצועת עזה. עם זאת, אמנת החמאס רוויה במונחים אנטישמיים, שרבים מהם נלקחו מאוצר המילים הנאצי, והיא קוראת להשמדת ישראל. על כן אפשר להגדיר אותה כקוראת לרצח עם.

מיליוני יהודים נרצחו באופן תעשייתי במחנות ההשמדה הנאציים, על ידי אנשים שהאמינו כי מותם של היהודים חיוני להישרדות המין האנושי. במחנות הנאציים האחרים, יהודים (ובחלק מהמקרים קורבנות אחרים) נושלו בכוונה מזכותם לכבוד אנושי בסיסי ומחרותם, וכמעט תמיד עונו והועבדו עד מוות כיוון שנחשבו פחות מאנושיים ומותם נחשב תוצאה רצויה. למשל, במחנה ההשמדה בלז'ץ נרצחו כ-500,000 יהודים; רק אחד שרד ונותר בחיים כדי לספר את סיפורו. במאוטהאוזן, מחנה הריכוז אותו החשיב המשטר הנאצי לברוטלי ביותר מבין מחנותיו, נספו כשליש מהאסירים. אי אפשר להשוות את רצועת עזה בשום צורה למחנות הנאציים. הלוחמה המתחוללת כיום ברצועת עזה גרמה לתושבים סבל רב עקב האופן השפל שבו החמאס הביא עליהם מלחמה. ישראל אינה מעורבת בשום דרך ברצח בכוונה תחילה של אזרחים ברצועת עזה, בעינויים, בהרעבתם או בגיוסם לעבודות כפייה רצחניות.

השוואתה של רצועת עזה למחנות הריכוז וההשמדה הנאציים היא פגיעה בכל קורבנותיהם של מחנות אלה וסילוף דמגוגי של ההיסטוריה.

בגטאות שהוקמו באירופה במלחמת העולם השנייה הורעבו יהודים בכוונה תחילה, הוכו ונוצלו בידי הנאצים. גטאות הוקמו כדי לבודד את היהודים ערב פיתוחו של "הפתרון הסופי" לנושא שבפי הנאצים כונה "הבעיה היהודית". הגטאות תוכננו כדי לבודד יהודים מסביבתם, לכלוא אותם, לספק כוח אדם זול למשטר הנאצי, ולאחר אימוץ מדיניות של רצח המוני שיטתי, להעביר יהודים לאתרי הרצח ההמוני. הגטאות הפכו גם למקומות שנועדו לגרום מוות המוני על ידי מגפות שנבעו מהיעדר תנאי היגיינה מינימליים, רעב קיצוני, תזונה לקויה וצפיפות רבה. למשל, בגטו ורשה הורשו היהודים לקבל רק 184 קלוריות ליום; כמעט ולא היו להם תרופות; כל יהודי העיר ורשה, שהיוו כמעט 30% מתושבי העיר, רוכזו בשטח שהיווה פחות מ-3% משטח העיר; וכך הוחמרו תנאיהם, וריכוז אנשים לשם גירושם ורציחתם, או רציחתם האקראית ברחובות הגטו, היו חלק משגרת החיים.

בניגוד לכך, התפתחות המצור החלקי על עזה על ידי ישראל ומצרים מוכתב על ידי אילוצים בטחוניים וגאו-פוליטיים ותנאי חייהם של תושבי רצועת עזה מושפעים על ידי סדר העדיפויות של מנהיגיהם, המעדיפים לחמש את עצמם על חשבון רווחת התושבים. למרות המצור, שנועד למנוע מהחמאס להשיג רקטות ופצצות מרגמה, ישראל והקהיליה הבינלאומית מספקות לרצועת עזה סיוע של מיליארדי דולרים בכסף, במזון, בתרופות ועוד. כפי שהוברר עד כה, בחלק גדול מסיוע זה נעשה שימוש לשם השגת נשק, חפירת מנהרות שנועדו לרצוח אזרחים ופעילויות טרור נוספות.

רצועת עזה אינה דומה לגטו בשום צורה, למרות נטייתם של אנשים מסוימים להשתמש בטרמינולוגיה שגויה כזו. למצב ברצועת עזה יש מאפיינים ייחודיים ומורכבים ויש לבחון אותו כפי שהוא בפועל.

לחלוטין לא. בראש ובראשונה, ישראל היא מדינה דמוקרטית שמגוון רחב של דעות שונות מובעות בה בתקשורת באופן חופשי. אחד ממאפייני הדמוקרטיה הוא הביקורת על מדיניות הממשלה. ביקורת הופכת לאנטישמית כשהיא כופרת בזכותו של העם היהודי למדינה משלו; כשהיא משתמשת ברטוריקה הנוקטת סטריאוטיפים אנטי יהודיים או משווה יהודים לנאצים; כשהיא שופטת את ישראל לפי אמת מידה שונה מאשר אמת המידה לפיה שופטים כל מדינה אחרת; וכשהיא מבוססת במודע על שקרים ועיוותים שונים.